אני רואה אותך בקצה רחוב
עומדת יציבה, פניך לפנים
מבט מרשים, ידיים בכיסים.
מסתורית כמו אריה בטבע.
ואני בכלוב זכוכית מתנפץ
כמו הלב שלי לאחר מפגש-מבט-מפגש איתך
בשגרת אהבה-אדישות-אהבה
כך אני חיה מיום שהכרתי אותך.
לקצה האינסופי של הרחוב
אני רצה-הולכת-רצה אליך
ואת עדיין שם עומדת ויציבה
ידיך בכיסים ופניך מביעות מחשבה.
מבטך כל כך מרשים...

ולמרות שמרשים, אכן! מרשים!
נאסר עלי לאהוב אותך.
מבט בך משאיר אותי פעורת פה,
כמעט מושלם, איתנה כמו הטבע,
את הודפת-מושכת-הודפת אותי
ואני מעריכה את החוכמה שלך המכה בי
מועדת על חוט מבט-מחשבה-מבט מתנפץ עליך
כמו גלים סוערים אל מזח
ואני טובעת בלב ים שבור...

בחזרה לכאן
אני רצה ברחוב אינסופי אליך
ואת מתרחקת-מתקרבת-מתרחקת
נדהמתי מהעוצמה.
דמותך בעיני רוחי.
ואני בוהה.