בניתי חומה לתפארת
איזו סיבה לגאווה!
אנשים עוצרים, מסתכלים, בוחנים
כשהם לא מוצאים שער, הם ממשיכים בדרכם.
אני נשארת.
יושבת לי בתוך מתחם החומה ומביטה סביבי.
איזה יופי פה! כל כך עשיר בצבעים ובדמויות.
אני במרכז והם רוקדים מסביב.
פעם פרצתי שער קטן קטנטן
והכנסתי את אמא פנימה
מיד התחרטתי והדפתי אותה משם
וחיש קל הפתח תוקן.
מאז זה לא קרה שוב,
החומה עבה יותר עכשיו ואין מעבר.
לפעמים אני מציצה החוצה ומוציאה איתי משהו
אבל רק לקומץ נבחר אני מגלה.
יום אחד אולי אני אפיל את החומה,
או שאולי מישהו מבחוץ יצליח למוטט חלק
עם הרבה התמדה הוא יגלה סוד שמור היטב
שכשהיא נחשפת לחום רב, היא עלולה להנמס.
בינתיים הם מניחים לה
אולי הם פשוט לא רואים אותה, או אדישים לקיומה
היא לא מפריעה לאף אחד
היא מגבילה רק את חופש התנועה מבפנים. |