"האיש הזה נרצח"- אמר רון אברהמי, הפרקליט הנודע שהתמחה בחקירת
מקרי רצח. מר אברהמי הוסיף:
"מר שם-טוב נרצח בדרך נבזית מאוד! הפסיכיאטר שלו הפחיד אותו עד
מוות!"
"הבלים"- הפטיר שלמה מרון, ממחלק הרציחות של המשטרה. הוא ליווה
בעיניו את גופתו של מר שם-טוב שהועברה אותה שעה מחדר הטיפולים-
בדרך אל חדר המתים.
"אגב, היכן דוקטור גולן?"- הוא שאל.
"הוא שכב לנוח"-אמרה האחות חיוורת כסיד-"הזעזוע השפיע
עליו..."-היא מלמלה.
אחרי הפסקה קלה המשיכה:"ברור שידענו כי למר שם-טוב יש לב חלש,
אבל איש לא חשב כי....הו....חשבנו שזו רק בדיחה קטנה ובלתי
מזיקה."
היא הוסיפה:"האלמנה, גברת שם-טוב, נמצאת עם הרופא בלישכתו."
הפרקליט אברהמי, קטן הקומה, וקצין המשטרה שלמה מרון, גבוה
הקומה, העיפו מבט אחרון על הבר-מינן, מר שם-טוב. הוא היה איש
רחב-גרם, בעל פרצוף רחב, שהיה פעם סמוק מאוד. חתך זעיר נראה
בבטנו-חתך שדמה יותר לשריטה.
"הוא...פתאום חדל לנשום ו..מת"-אמרה האחות ועיניה מצמצו
ברשעות:"דוקטור גולן וגברת שם-טוב מיודדים מאוד".

הפקליט אברהמי בחן אותה מקרוב."קטנה ויפה"-הרהר-"אדומת שיער
ופה מתוק."
"בואו נלך ללשכתו של הרופא"-אמר שלמה מרון ופנה
לפרקליט-"אברהמי, איך נקלעת לפרשה הזאת....?"
"הו, מר שם-טוב היה לקוח שלי"- אמר אברהמי-"הוא סיפר לי כי החל
לקבל טיפול אצל הפסיכיאטר הזה, שהומלץ ע"י אישתו. אחרי בדיקות
קצרות החליט הרופא על הניתוח"...
"ניתוח? פסיכיאטר?"-תמה מרון.
"כן.הלקוח שלי בלע סוס"- השיב אברהמי.
"אני חושב שבזמן האחרון התמכרת קצת לטיפה המרה...הה?"-קבע קצין
המשטרה.
"לא! מר שם-טוב היה משוכנע באמת, כי הוא בלע סוס"...
קצין המשטרה הימהם משהו מתחת לשפמו ודחף בכוח את דלת לישכתו של
הרופא. דוקטור גולן שכב על הספה, פניו היפים חיוורים מאוד-
ולידו ישבה גברת שם-טוב, מחזיקה את ידו, ומנסה להרגיעו.
היא קפצה ממקומה נבוכה וצעקה לעבר הבאים:"אין זו אשמתו של
איש...הוא מת...הוא....בעלי מת".
דוקטור גולן הסביר:"מר שם-טוב היה חולה נפש. הוא היה בטוח כי
בלע סוס. החלטנו לבצע פעולת-הסחה קטנה ובלתי מזיקה. הרדמנו
אותו, עשינו חתך קטן בבטנו ולפני שהתעורר הכנסנו סוס לחדר
הניתוחים. אמנם, אין זה הליך רגיל, אבל חשבנו כי כאשר יראה
שהוצאנו כביכול את הסוס מבטנו, הוא יאמין כי הכל בסדר ויתאושש
מהזיותיו. אבל קרה אסון. מר שם-טוב התעורר מתרדמתו. הוא תקע
מבט אחד בסוס-ונפח את נשמתו"!!


"זה היה מעשה רצח"- הטיח כלפיו הפרקליט אברהמי-"אתה ידעת שהוא
חולה לב. ידעת כי כל זעזוע קל מסוגל להמיתו. ואם אינני
טועה-אתה וגברת שם-טוב החיננית כבר תכננתם עתיד משותף
יחד.נכון?"
"שקרן! שקרן!"-התפרצה גברת שם-טוב -"התוכל להוכיח זאת?"
"וודאי שאוכל"-השיב הפקליט הקטן-"הוא סיפר לי הכל במכתב...הכל,
על מחלתו ועל הניתוח המוצע לו.הוא לא ידע כמובן, שזו מזימה
שזממתם שניכם...מזימה לרצוח אותו".
גברת שם-טוב פרצה בבכי ופנתה לחבק את דוקטור גולן, שכמעט התעלף
על משכבו.

אחר-כך, בשבתם במזנון של בניין פרקליטות המחוז(אחרי מעצרם של
גברת שם-טוב ודוקטור גולן), אמר קצין המשטרה לפרקליט אברהמי
הקטן-קומה:
"אני עדיין חושד בך, שמצצת את הכל מהאצבע".
"ברור שהמצאתי את כל זה"-הודה אברהמי והזמין עוד כוסית
ספרייט-"אבל זה אילץ את דוקטור גולן להודות על האמת. הוא בכלל
לא טיפוס חזק. הוא נשבר מהר מאוד וסיפר את כל מה שקרה."
"ספר לי את האמת, אברהמי, כיצד גילית את סודם?"-שאל קצין
המשטרה מרון.
אברהמי שתק, השתעל מעט ואחר כך השיב:
"ובכן, מר שם-טוב האמין באמת ובתמים כי בלע סוס. היה לו מעין
דיבוק כזה:הוא האמין כי סוס 'מתגורר' בבטנו ויורד לחייו. הוא
גם האמין כי הניתוח יצליח לחלצו מהסוס הטרדן..."
"אם הוא האמין בניתוח והסכים לו, אז מדוע מת ברגע שפקח את
עיניו וראה את הסוס?"
"מפני ש..." הסביר אברהמי בסבלנות רבה-"מפני ש...כפי שסיפר לי,
הסוס שהוא בלע היה שחור ואילו הסוס שהובא ע"י דוקטור גולן לחדר
הניתוחים היה...לבן!!!"