[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








גילוי אהדה לתוכנית "כוכב נולד" ע"י אדם שמתיימר להגדיר את
עצמו כאנין-טעם במוזיקה, עלול להפוך את יומרתו זו לעפר ואפר.
שכן, יוצרים וגם מבקרי מוזיקה רבים בארצנו נוהגים להציג את
התוכנית כגורם אולטימטיבי של רידוד והשטחה, אם לא קלקול
והשחתה, של הפופ המקומי.
בסופו של דבר, מדובר בתוכנית המוצגת בערוץ מסחרי, ושעצם
העיקרון המנחה שלה מבוסס על פנייה לטעמו של הקהל הרחב - מי
שבוחר את ה"כוכב הנולד". היא מבוססת  על הפורמט של התוכנית
"אמריקן איידול"- ומשום כך מייצגת את ערך ה"חלום האמריקאי"-
בעברית פשוטה: "כל אחד יכול" - להצליח, להתפרסם, להתעשר. במקרה
שלפנינו מדובר בהזנקתו של כישרון צעיר מאלמוניות מוחלטת, למעמד
של כוכב פופ. לדעת אניני-הטעם, פס הייצור של "כוכב נולד" מועד
להציף את שוק המוזיקה הישראלי ב"כוכבי-אינסטנט" נוצצים, שזוהרם
מכסה בקושי על בינוניות, רדידות או בוסריות אמנותית. כמו כן,
נטען ש"כוכב נולד" רכשה לעצמה מעמד של מסלול-קידום בלעדי
לזמרים צעירים, ומשום כך אלה שלא זכו להשתחל לתוך "נבחרת
העונה" המצומצמת של התוכנית, עשויים להיתפס למחשבת-שווא כאילו
לא תימצא להם שום דרך אחרת לרכוש לעצמם מעמד בפופ הישראלי.
הפופ הישראלי מוצף לאחרונה בתופעות כ"רוני סופרסטאר" (בריטני
ספירס לאביונים), להקות-בנים ולהקות-בנות שנראות כהעתק של
מקבילותיהן האמריקאיות, וראפרים בשקל שאין במוזיקה שלהם ולו
קמצוץ של מקוריות. לנוכח ההצפה הזו בחיקויים של כל מה שזז בפופ
האמריקאי - כאשר המקור הוא, בוא נאמר, לא ממש מופת של עומק
ותחכום מוזיקליים - יוצאי "כוכב נולד" לא יכולים לקלקל כלום.
באשר לטענה ש"כוכב נולד" נתפסת בעיני זמרים צעירים כמסלול
קידום בלעדי, ולכן מובילה אותם, כביכול, למחשבה שהם לא יצליחו
לקדם את הקריירה שלהם בדרך אחרת - כל מי שצפה ב"שלב האודישנים"
של העונה החדשה, יכול להיווכח במופרכותה של הטענה הזו. כל
הזמרים והיוצרים המוכשרים באמת, לא הפגינו שום הלך-רוח בנוסח
"אם לא אתקבל, הלך עליי". מאיה רוטמן, יוצרת מוכשרת במיוחד,
בתשובה לשאלה "מה יהיה עם לא תתקבלי ?" ענתה: "אני אמשיך
להסתובב עם הגיטרה שלי כרגיל ולכתוב שירים". אותם טיפוסים
שנכנסו לאודישנים אחוזי חרדה והתרגשות שלא מביישים את מעמד הר
סיני, ולאחר שנדחו מיררו בבכי כשהם ממלמלים משפטים כמו "איך
אהפוך לזמר בלי כוכב נולד?", היו בינוניים לכל היותר כזמרים,
ומאותגרים שכלית כבני-אדם. בקיצור, מי שחושב שקידומו תלוי
בכניסתו ל"נבחרת" של "כוכב נולד", לא מהווה אבידה גדולה לפופ
הישראלי.
מוקדם עדיין להעריך את תרומתם של יוצאי "כוכב נולד" לפופ
הישראלי. ולמרות זאת - הרשו לי להתייחס כאן בקצרה לכמה
מהבולטים ביניהם. נכון, התקשורת הישראלית עוסקת בהם כל-כך
הרבה, עד שבוודאי חלק לא מבוטל מהקוראים ישקלו נטישה מהירה של
המאמר הזה לפני שייתקלו בפעם המיליון ואחת בשמות שירי, הראל,
גבסו ונינט. ברצוני רק לבדוק את השאלה: לפי מה שהם עשו עד כה,
האם מתקבל הרושם שתרומתם לפופ הישראלי בעתיד, תהיה חיובית?
שירי מימון מייצרת פופ כמו-אמריקאי טיפוסי: מוזיקה חסרת-ייחוד
אבל קליטה, מהנה, ומבוצעת במיומנות. היא בטוח לא פחות, ואף
יותר טובה מתואמות-קיילי מינו/מריה קארי/יו ניים איט, שהגיחו,
מגיחות או יגיחו לזירה המקומית גם ללא "כוכב נולד".
נינט טייב סוף סוף מוציאה אלבום (אחרי שאזל מלאי הבדיחות
בעניין). לפי כל מה שאני שומע ויודע, נינט לא עתידה להיתקע
במשבצת של שחקנית טמבלנובלות, והיא רק תתרום לפופ הישראלי.
שי גבסו מתגלה כיוצר מוכשר ובעל קסם אישי לא מבוטל. המוזיקה
שלו, לטעמי, היא נאיבית למדי וסובלת מעודף מתיקות. עם זאת,
אפשר גם לראות בצורה חיובית את חוסר-היומרנות שמאפיין את
כתיבתו.
הראל מויאל אינו יוצר מבריק, אבל המוזיקה שלו קליטה, זורמת,
ונעימה לאוזן. מקורות ההשפעה שלו הם ישראליים בד"כ- קצת שלמה
ארצי, קצת יהודה פוליקר. לכן,  במידה מסויימת הוא מהווה
אלטרנטיבה לחיקויי הפופ האמריקאי למיניהם.
וכאן אני מגיע ליוצא "כוכב נולד" הבולט ביותר, שעומד לתפוס
מקום מרכזי בפופ הישראלי: הראל סקעת. זמר שאינו מלחין את שיריו
בעצמו צריך לדעת להתחבר עם הכותבים הנכונים - וסקעת  עשה את
זה, כשהתחבר עם קרן פלס. פלס כתבה לו את "ואת" - להיט שמזכיר
שאנסונים צרפתיים ישנים - וזהו בדיוק הסגנון שמתאים לו כמו
כפפה ליד. ב"כוכב נולד" הוא הפליא לבצע את "שלכת" - שאנסון
צרפתי במקור. הראל סקעת הוא יותר מיפיוף כריזמטי שגורם לנערות
בנות 15 לצאת מדעתן - יש לו קול צלול וגבוה, שבשילוב עם יכולות
המשחק שלו (מי ששר שאנסונים, צריך לדעת להיות גם קצת שחקן)
ואופיו השאפתני והרגיש כאחד, יכולים להפוך אותו לזמר איכותי
בהחלט.
לסיכום, רוב יוצאי "כוכב נולד" הם אמנים מוכשרים, גם אם לא
מעמיקים או מקוריים במיוחד. הם יוצרים ו/או מבצעים מוזיקה
במשקל נוצה. אך גם למוזיקה כזאת יש מקום.
וכאמור, לעומת כל אותה פסולת חקיינית שמסתובבת בשטח בכמויות לא
מבוטלות, זמרים כמו הראל סקעת , שי גבסו והראל מויאל נראים
כמופת של מקוריות.
"כוכב נולד" טבלה מאז ומתמיד בקיטש, והצופה הביקורתי לא יכול
להתעלם מאופיה הממוסחר: העיבודים המוזיקליים נוטים במקרים רבים
להיות פשטניים, מצועצעים או סינתטיים מדי. העריכה והבימוי
נוטים להתאפיין בדביקות אמריקאית, ולעיתים מסתייעים בגימיקים
רגשניים מכווני-רייטינג כמו ההפתעות שאירגנה ההפקה למישה
קירקילן (בעונה הקודמת) ולדוד סלם (בעונה הנוכחית). עם זאת,
הסחבקיות הכל-כך ישראלית של צביקה הדר (כן, אני יודע שהיא
הופכת להיות מעיקה לפעמים), יצקה חן ישראלי למתכונת הכל-כך
אמריקאית של "כוכב נולד".
מה שהפך אותי לצופה קבוע בתוכנית זה לא המוזיקה, אלא מגוון
הטיפוסים שהופיעו בה לאורך השנים, סיפוריהם האישיים, וגם עצם
העובדה שסיטואציה של תחרות היא סוחפת מטבעה: כמו במונדיאל, אתה
מזדהה עם מתחרה אחד, ולפעמים עם כמה מתחרים, ומחזיק לו/להם
אצבעות לכל אורך הדרך.
העונה השלישית של התוכנית, למרות שגרפה את אחוזי הצפייה
הגבוהים ביותר מאז שהתוכנית עלתה על מרקעינו, היתה כישלון -
בלשון המעטה. היא הצליחה להיתקל בכל המכשולים והמהמורות
שתוכנית מהסוג הזה יכולה להיתקל בהם, החל מליקויים במיון
המתמודדים וכלה בהטיות וזיופים בהצבעות. חוץ מיהודה סעדו, אף
זמר או יוצר בעל פוטנציאל לא התגלה בעונה הזו. אבל, "מעז יצא
מתוק": הכישלון הצורב הכריח את ההפקה לעשות ככל יכולתה כדי
לתקן את כל  מה שטעון תיקון. שיטת ההצבעה שונתה כבר במהלך
העונה הקודמת, לאחר שערוריית הזיופים. אבל השינוי העיקרי,
לטעמי, מתמקד בסינון קפדני יותר  של המתמודדים. כתוצאה מכך,
"כוכב נולד" מציגה העונה "נבחרת" שלטעמי היא טובה יותר מכל
ה"נבחרות" הקודמות. מאיה רוטמן היא יוצרת וזמרת מוכשרת ומגוונת
בצורה בלתי-רגילה, שלדעתי עוד לא הפגינה בתוכנית את מלוא
כישרונה. ג'קו אייזנברג מרשים בשילוב של כריזמה בימתית, מראה
חיצוני מצודד והרבה קסם אישי: דיבור רהוט וקולח, הומור וקמצוץ
של ביישנות. מישל גוריאלשווילי מגשים את חלומי לראות ב"כוכב
נולד" זמר עם קול עמוק ומוצק של רוקר, חידוש מרענן לעומת
הקולות הגבוהים והרכים של הזמרים בתוכנית עד כה. בזכותו יש
יותר מוזיקת רוק בתוכנית. אני, כמי שטעמו המוזיקלי נוטה בבירור
לכיוון של רוק, שמח לראות את מישל ממשיך להתקדם שלב אחר שלב,
כשהוא נותן הצגות שמביאות את מרגול לגרד את תחתית מאגר
הדימויים שלה ("טיל טומהוק". איך תקראי לו בתוכנית הבאה,
מרגול, "פצצת אטום"?). אך מי שלדעתי עומדת מעל כולם, היא זהבית
פסי. לאו דווקא בגלל שהיא המוכשרת מכולם, אלא בגלל שהיא מייצגת
את תמצית הפנטזיה של "כוכב נולד": חיילת בת 19, טבחית בצריפין,
שמימיה לא הופיעה ולא שרה בשום מסגרת מסודרת  (כידוע, רוב
משתתפי התוכנית בהווה ובעבר שרו מגיל צעיר בלהקות-נוער, ובהמשך
בלהקות צבאיות, השתתפו בתחרויות-זמר, ולמדו בבתי ספר למוזיקה
ו/או למשחק). זהבית פסי היא בחורה צנועה וביישנית, אבל היא
"זורמת" בטבעיות כשהיא על הבמה. יש לה קול צלול כבדולח, ושירתה
עדינה ומתונה, ללא מאניירות. הביצוע המשותף לה ולמאיה של "כמו
צמח בר", היה ללא ספק נקודת-שיא מוזיקלית של התוכנית. אני
מקווה שהיא זאת שתזכה בתחרות, ואם לא - שתגיע למקום השני או
השלישי,  שכידוע, יכולים להיות מקפצה ראויה לא פחות להצלחה
עתידית, מאשר המקום הראשון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עדיף מאוחר מאשר
מאחור...







בני
צביקה


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/5/07 18:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוסף ואחיו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה