[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חבל שאי אפשר להקליט מחשבות.
הכל כל-כך ברור במחשבות מסודר, הגיוני.
כשזה יוצא החוצה זה לא נשמע אותו הדבר.
חבל שלא המציאו מכשיר הקלטה שמקליט מחשבות והרכיבו אותו על
פילטר של סיגריה.
הכל כל כך ברור. אולי לא הכל.
היא שוב עברה ברחוב מזמן שעישנתי סיגריה מיותרת. לרגע שמחתי
בגלל שבמקום לעבור לידי היא פנתה לרחוב צדדי וכך לא הייתי צריך
להתמודד שוב עם הכישלון והאכזבה. אחרי דקה היא חזרה והפעם
המשיכה לכיווני.
אם רק היה מכשיר הקלטה על הפילטר של הסיגריה הייתי נותן לה את
הקלטת. כך אולי היה סיכוי שהיא תשמע מה אני חושב. אבל אין
מכשיר כזה והיא שוב עברה מולי. מעניין אם היא חושבת אותו
הדבר.
היא תמיד הולכת.
כל פעם שאני רואה אותה היא תמיד הולכת. אין לי מושג מאיפה ואין
לי מושג לאן. לא נעים לי להפריע לה.
לפעמים היא הולכת בגב זקוף לבושה בפרצוף מרוכז מבט מקובע קדימה
עם מטרה ברורה.
לפעמים היא ממהרת.
לפעמים היא סתם הולכת ואז הידיים שלה לא זזות מהר. סופגת את
הקולות של הרחוב. מתבוננת לצדדים. מעניין אותי מה היא חושבת.

חבל שאני לא יכול לתכנן תכנית איך לדבר איתה. אם הייתה לי
תכנית אז הייתי מסודר. בטוח זה היה קורה בסוף. החיים שלי
צריכים תכנית אחרת הם לא יוצאים לפועל. החיים של כולם הם לפי
תכנית. אי אפשר אחרת. לפחות ככה נראה לי. אבל אני לא יכול
לתכנן תכנית בגלל שהיא לא הולכת בשעות קבועות. אני יכול לחכות
לה עד שתעבור מולי אבל עד שתעבור אני בטח אעשן את עצמי למוות.
אני אפתח את הפה להגיד לה את מה שתכננתי להגיד וכל מה שיצא זה
סילון עשן מלווה בשיעול של זקנים שעישנו כל החיים שלהם. יכול
להיות שגם הזקנים האלה מחכים כל החיים למשהו שלא קרה עדיין.
אני לא רוצה להיות כזה, זקן מעושן. זקן שיושב ומחכה ואף אחד לא
יודע למה הוא מחכה וממתי הוא מחכה וגם לאף אחד לא אכפת.
גם לי לא כל-כך איכפת. אין לי זמן לאכפתיות. אולי כשאני אגמור
את כל המשימות שלי בחיים יתפנה לי קצת זמן לאחרים. לזקנים
האלה. אולי אז אני אתיישב ליד האיש הזה שיושב על הספסל בפינה
של הרחוב שלי כל יום בין ארבע לשש וחצי. אני אוציא לו סיגריה,
אדליק אותה, אדליק אחת גם לי ואז נשתוק. נשתוק כאילו יש מחר.
נשתוק בגלל ששנינו לא ממהרים יותר. נשתוק כי שנינו מבינים שאין
דבר כזה לחכות יותר מדי. נשתוק כי שנינו מבינים שחיכינו יותר
מדי אבל אנחנו לא יודעים לעשות משהו אחר.
נשתוק ונחכה. אולי אז היא תעבור מולי שוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי לבן על
הפה?



מוניקה לוינסקי


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/5/07 1:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אפריים עופר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה