[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
שמעתי אותך אומרת

בילי הולידיי שרה לי שירי אהבה. מהחלון מביט אליי הלילה, ועוד
לילה שלם חסר טעם. שוכב במיטה כמה שיותר בנוח, מעשן. הראש
מסתחרר לי.

מור אמרה תבוא אליי. לקחת ממני כוח ולתת בחזרה. היא תראה אותי
ככה מסטול, עם הזקן על הפנים. אדם שאין לו כוח לקום לשירותים.

הטלוויזיה הפכה מחליאה. גם המוסיקה שם. משהו איבד את דרכו.
אולי אני מתבגר, בסך הכול. אבל זה כואב. פתאום גיא מסתובב
מסטול בבית, למרות שלא שתה טיפה. תוהה על עברו, מה שזכור לו
מהזיכרון הדפוק שלו.

אלה שירי אהבה, בילי הולידיי. מור נתנה לי את הדיסק. דיסק
צרוב. חברים הורידו לה מהאינטרנט. "אלה שירי אהבה." אמר לה.
רצה לשמוע זה בשבילך. כך אני מרגישה. אמרה לא שמתי לב למילים.
- אבל את נתת לי את זה. - הוא חשב. - את לא יודעת למה, לא
במודע, אבל את הבאת לי את זה. מילים שלך בתוך השירים. -

אין כוכבים בשמיים. הלילה קר. אני תופס את הראש, משפשף את
העיניים. צעדים עולים במדרגות. - בא אליי מישהו. -  הוא חושב.
משהו ברקיעת הרגליים מרגיש מוכר. אבל מי יבוא. מי.

הוא מכניס אותה לבית. מה הביא אותה לפה. "תשבי, תשבי," הוא
מביא לה כוס לקולה שעל השולחן.
"אתה בזולה." היא אומרת ולא שותה. "אפנדי."
עוד סיגריה הוא מדליק. רוצה לישון, מואס בשינה. חושב מה באת
אליי מיכלי.
"מה זה?" המוסיקה.
"בילי הולידיי."
"זה נחמד. הקליטו את זה כשסבא שלך היה בגילך."
היא מושיטה את ידה, אני לוחץ אותה.
"כמו בקבר אתה מסתגר פה. אתה יודע... אתה יכול לבוא אליי תמיד.
בכל זמן שאני בבית."
"רחוק..." אני חורק. אפילו האוטובוס לא מגיע עד לבית. יש הרבה
ברגל.
"איפה גיא?" היא מקנטרת. "מי ימצא אותו?"
אני שם ידי על ירכה, לקלוט את החום. היא קופאת רגע ואני מדליק
סיגריה.
"אתה צריך להיות מבסוט."



"כותב?"
"מה?"
"עדיין כותב?"
שרידים של חיים, על אתר אינטרנט.
"אין ספר. ויתרת."
"אני עייף כל-כך."
"רואים. תן חיבוק."
אני מחבק אותה בישיבה. טומן ראשי בשדה. כל-כך הרבה חום באישה.
"אתה צריך לאהוב אותי." היא אומרת, ונושכת קלות את אוזני.
"תאהב..." והיא מצמידה את שפתיה אל שפתיי. טעם חריף-מלוח של
אוכל מבושל. טעם של בית.
"מור צריכה לבוא."
"אתה אוהב אותה."
"כן."
ידה משתלבת בידי, אצבע בין אצבע.



מור נכנסת. יש לה מפתח. "נמאס לך מהחיים, גיא?"
היא מכינה לעצמה נס-קפה. אני יודע, בלי סוכר, חלב.
"את כל-כך יפה."
היא מתעלמת. "למה חשוך כאן."
"אני צריך שתחבקי אותי, מור."
"אני לא מאלו שמחבקות. הבאתי לך ספר, לפתוח לך קצת את הראש.
אתה נהיה אהבל בזמן האחרון, גיא."
 







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יעקב פופק מת
יחי יעקב פופק
החדש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/6/07 15:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה