|
שתינו יושבות במכונית
מנהלות שיחה שגרתית
בעצם אני מדברת
ואת נראית טיפה מהורהרת
ואני באמצע לספר
את מנמיכה את הרדיו
ומתחילה לדבר
איך שאני לא בסדר
ותפסת אותי על שקר
וזה הביך והביש ופגע
ואני נזכרתי בלילה שקרע
איך שמיהרתי כל כך
ורציתי ממש
וכמעט זרקתי הכל אל הפח
הפכתי לקטנה בן רגע
ולקשה כמו סלע
לא דוחה סיפוקים
וחיה באמונה שהכל מסתדר בחיים
ולי לא נעים לשמוע
לדעת שאני יכולה לפגוע
ואני כל כך מצטערת
יודעת שהייתי מטומטמת
ושיש לי לעבוד קשה
בשביל לזכות חזרה באמונך
וכשאהיה אדם יותר טוב
זה יהיה גם בזכותך. |
|
|
פעם אחת, בממלכת
הסלוגנין, לפני
שנים רבות, חי
לו סלוגן אחד
מאושר. הוא היה
מאושר, כיוון
שהיה לו הכל: כל
מה שסלוגן צריך
בחיים. וכיוון
שסלוגנין אינן
צריכין דבר, היה
סלוגננו מאושר.
זה
אוטוביוגרפיה,
דרך אגב.
(ללא כינוי) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.