ההוא -
הביט בה בדממת חריש
אחר אמר אליה:
"מה טוב יהיה לו תלכי"
והס.

ולבו כעין הבדולח,
ודמעתה כזרע גד.
מנסה היא רק לשכוח,
כי הוא אינו לה מיועד.
וההוא - פורש כנפיים,
ועוזבה לנפשה.

היא אוספת חפציה לחיקה
ותאמר לשוב ביתה.
ובדרך, בין סמטאות רחוב שקטות,
כוחה - חיש מהר עזבה.
כבר עשרה רגעים שעומדת לה דום.
- עינויי היום -
חושבת על מגע של רגע,
ועל בועת החלומות
שהתפוצצה
לנגד עיניה.

פסע פסע
צועדת.
ריקה מכל
ובה אין דבר.
כבר שוקעת השמש
כבר נהיה מאוחר.
והיא- אין היא תראה את
המחר
באורו של האתמול.

שוב.