נשאר לי ניקוב אחרון בכרטיסיה לאוטובוס שנוסע לשום מקום
מן החלון ראיתי את כל האנשים החכמים והטיפשים שעושים אותו דבר
לא ידעתי במה לבחור אז ניסיתי לשכוח אולי להצליח לברוח
ניסיתי כל כך חזק שאני כבר לא יודע מה ניסיתי להטביע בבקבוק

האוטובוס שלי נוסע כבר המון זמן ויש תחנות
והיו לי המון טעויות והתחרטתי כבר שעליתי
וכמה פעמים כמעט והתפתיתי לקפוץ

ועלו בתחנות כל מיני אנשים וחלק אהבתי וחלק לא
והרבה מהם הצחקתי והיו כמה שהצחיקו אותי
עם חלק היה לי שמח והשאר גרמו לי להרגיש דפוק
השתעממתי מהכל ומצאתי אושר בריק
ולרגע אחד חשבתי שניה שמצאתי שלווה קטנה בודדה
ואחרי שעברתי הרבה הבנתי שלא עברתי כלום

יום אחד עלית בתחנה שלי אני לא יודע למה
והפסקתי להרגיש לבד...

אני יודע שאולי קשה לי לומר את זה אבל אני חייב
ניסיתי הרבה פעמים לומר לך לצאת לי מהחיים
אני לא יכול...

אני לא יכול להפסיק כי
רק את הבנת שהחיוך שלי לא מביע אושר... עדיין...
כי רק את שאני בוכה בלי להזיל דמעות
כי כשהשפתיים שלי יבשות אני יודע שזה בגלל...
שהן עוד לא טעמו את שלך
כי כשאני עובר בכל מקום אני חושב הלוואי שהייתי כאן איתך
כי כשהדמעות זולגות מהלב אני יודע שרק את יכולה להפסיק אותן
כי קשה לי לחיות איתך אבל יותר קשה לי בלעדייך
כי אני חושב שאת יכולה לעזור לי לשכנע את הנהג לסוע למקום אחר
ואני רוצה להיות איתך במקום ההוא... איתך...

נשאר עוד ניקוב אחרון... רוצה לעלות?