בפעם הראשונה מתעלמים מהצעקה
ואחר כך מחפשים הסברים.
וכשעל כולם מכבידה המועקה
ומתחילים לכתוב הספדים
אני צוחק.

הכתובת מראש כתובה על הקיר
ואתם בוחרים להתעלם.
ואני - כך את השעמום מעביר,
אז נו באמת, אני אשם?
אני לוקח.

מה שאתם מזניחים,
ולא מבינים את החשיבות,
בוכים כאן מעל קבר אחים
החמאס לקח אחריות.
זה אני.

תתחילו לחיות או ששוב אשחק
ואכרות חיים - מגדול עד קטן.
בזהותי אני לא מתעמק,
יש שקוראים לי "שטן"
מצטער.

זה הכל אשמתכם, שקועים ברחמים עצמיים
חושבים רק כמה חרא לחיות.
לכם, בניזונות, לא מגיעים כלל חיים,
אז שלום ולא להתראות.
כפויי טובה.