אני מחכה לך
בתחנה המרכזית של צפון תל-אביב
והמון אנשים ממהרים מסביב
יושב על ספסל קטן בסוף הרחוב
ואוטובוסים משפריצים מהכביש שטפי גשם רטוב.
אני מחכה לך
בשעת ערב של גשם סוער
מה שדווקא מתאים למצב רוחי הקודר
לא מטריה, לא מגפיים, לא כפפות, לא מעיל
קופא לי בשקט ולא קם לחזור הביתה בשביל.
אני מחכה לך
וידיי, שכמעט התייאשו, משולבות
והכל כבר גורם לניצוץ עיניי להיכבות
כל גופי הצנום רועד מקור ומפחד
אך עוד חולם עלייך באה ועלינו קופאים פה ביחד.
אני מחכה לך
ועכשיו כבר גדל הספק
שאולי לא תבואי אותי לחבק
אולי לא תדעי על מה שבשבילך אני סובל
אט אט לבי כבר הולך ונובל.
אני מחכה לך
אבל לא אמרת שתבואי. |
