לראות אותך.
הידיים רעדו לי.
שקועה בחיבוקך הכל כך חזק, כל כך נעים.
מרגישה בבית בין זרועותייך.

הייתי צריכה זמן לעכל.
שאתה באמת פה, שאני לא חולמת את זה שוב.
שהפגישה שכל כך ייחלתי לה, סוף סוף הגיעה.

אושר עילאי.

הנשיקה.
זמן לבד איתך, תמיד עושה לי כל כך טוב.
ועוד נשיקה, ועוד.
תמיד איכשהו קשה לנו להפריד את השפתיים.
ועוד נשיקה, ועוד, ועוד, והיד שלך שמטיילת.
כמה אהבה.

בוהה בך.
זכותי, לא?
אני כל כך אוהבת לראות אותך מתפתל באי נוחות,
בגלל שאתה לא מסוגל שאני מסתכלת עליך ככה.
אבל אני חייבת.
אני רוצה לחרוט את פניך בזיכרוני.
לא לשכוח שום פרט.
לא לשכוח.

זמן קצוב.
ושוב, אתה חייב ללכת.
אל תלך. בבקשה.
אני לא יכולה לשאת את זה שוב.
תישאר רק עוד קצת.
נשיקת פרידה.
חיבוק.
ושוב פניך נעלמות לי מבין הצללים.

תחזור...

היה טוב לראות אותך, אהוב שלי.
ההרגשה הזו לא תעלם לעוד הרבה זמן.
אבל תזכור, הבטחת לבוא יותר.
ואני לא שוכחת.

הו, כמה אהבה...