לילה פזור מחשבות
ברדיו טנגו של חצות ודם
שעון סופר דקות של  זמן אחר
לוחש תיק תק תיק תק רדום
אני עומדת מול חלון מורם
פרוע אל החשכה
חצי פנים, חצי ירח
פוקח  את עיניי אל החלום:
האם נמוג או מתמלא בך
זה שקם בי לתחייה.

מילים רכות בצליל
כה זר עד כי יכולתי לחשוב
כי הן שפה אחרת
משחקות באור וצל של
נפש האביב הבלתי -
צפוי שלי
תוך כדי בריחה אטית
המילה 'אחות' ליטפה את לחיי
ו'בת' שיחקה בשיערות
חודרות עמוק כמו פני העצב
ואולי יותר,
שמן היותי עם מי מילים כנות
חוברים.

דבק מעטפות עוקצני
את שאתה לא הסרת והצמדת
לשולי מעטפותיך אני אסגור
שתוקת אצבעות אני אבוא
אליך, חשופה כמו ים כהה
מערבבת עם מקל ארוך
את כל מה שעלה פתאום אל
החופים, צדפים וזבל רך
טוב לדוג אחת אחת את דמעותיי
מתוך הסבך הזה של
עצב המושט אליי לאט
מתוך יומי אני שולחת אליך
מלמולים, שמלת נייר חומה
ופס דביק.

לפניי, עוד פועם הלב
לרצונו של משהו אחר
גדול ממנו, מזרים
ללא שליטה את הדם אל
הקצוות הרחוקים,
מותיר קר את המרכז
ואת כפות הרגליים המחפשות
אדמה.
משאלה של כבוד,
סימן שאלה האם לחשוף
מה שלא ניתן יותר לכסות
באף חומר.

כבר משלימה עם
מפותלות העולם ולפעמים
הנפלא הבוהק הזה נופל
אל מידתו המהופכת.
   - להיות
מלוטף שמש, נבחר
  אך צעד אחד אחרי הסף -
ליפול אל חשכת
עולם עצוב, שבו
דבר אינו שייך לך
כמו להזכיר את העירום
האינסופי, האמת שבה
אפשר לסבול
לטעום את הדמעות.

כמו כוכבי הלכת אני
נעה במישורים עגולים, רחבים
מתרחקת מהמוות ומתקרבת אליו
בצעדים רחבים כמו גזעי עצים
עוטפים ירח מלא.
- הירח תמיד נראה נוגה יותר כשהוא
חוור ונמוך בשמים.
- גבוה ומבהיק הוא אינו מאושר יותר
רק מפואר יותר בעומקיו.
רק לכוון  עצמי לקצב נשימותיו -
הגאות והשפל בתוך דמי שלי
מקרבים אותי אל המוות ומרחיקים
סחרור על רחבת הריקודים
בעיניים וידיים עצומות ונכונות
להיסחף.