ביקשו ממך ליצור,
משהו קטן,
סתם רעיון.
אתה פיתחת את זה.
נכנסת לזה.
יצרת.

שפכת את כל החיים שלך,
כל המחשבות,
כל הדעות,
אל תוך היצירה.
יצרת.

זה התחיל לאט,
אבל לא ויתרת,
היית נחוש שהפעם -
זה יצליח.
שנים של יצירה,
שנים של חיפוש
אחר הדבר הנכון.
שנים של לעבוד
באיזה חור קטן,
רק כדי שתוכל ליצור.
ויצרת.

שפכת את כל החיים שלך,
כל המחשבות,
כל הדעות,
אל תוך היצירה.
יצרת.

אתה היית מאושר,
כשראית את היצירה,
כשראית את התגובות.
ידעת שזהו זה-
זאת היצירה שתשנה לך את החיים.
אחרי שנים של מאבק,
היצירה מלאה את צפיותיך.
"עכשיו אני יכול להמשיך בחיים שלי"
כך אמרת.

אבל אתה שפכת את כל החיים שלך,
כל המחשבות,
כל הדעות,
אל תוך היצירה.
יצרת.

לכן, יוצר,
לא זכית להמשיך.
היצירה האחת המדהימה שלך -
היא המשיכה במקומך.
היא תמיד תמשיך.
ויש כאלה שאומרים
שזה היה הייעוד שלך בחיים,
היצירה הזו,
ולכן, לא נשארת איתנו.
אני לא מאמינה בזה.
אבל אני כן מאמינה,
שאם אתה לא יכול לחיות,
היצירה הזאת מחליפה אותך
בצורה היחידה שאפשר להחליף אותך.

מוקדש וכתוב על JL