אני אוהבת את כיעורה
של העיר
כאשר הכיעור שולט
היופי מזדקר
החוצה מבעדו
ונראה ש
קל יותר להבחין בו
ולהעריכו באמת

כך אני
מרגישה גם
לגבי
בני אדם

ילד אחד
עושה קולות
של אריה
הוא עומד על כיסא
ושואג
אפשר לומר אפילו
שהוא עושה
זאת די טוב
אחרי זמן
מה
הוא מרגיש
שוב בטוח
בעצמו
מספיק
כדי לחזור להיות
ילד

דברים עוברים בי
גברים
עוברים בי
נשים עוברות בי
אבל נשארות ללון
גם בלי לעבור בי
משהו עובר
עליי

(אולי הגיעה העת
לספר את זה למישהו
שיוכל לקרוא לזה בשם)

כשאמות
אני רוצה להיטמן
בחניון של
"איקאה"
או באספלט של
נתיבי איילון
(אולי בדרך השלום
או במחלף גלילות)
כדי שלעולם לא
אהיה בודדה

שאהיה מוקפת
במהומה אנושית מבורכת
כל הזמן
לא בשתיקתן של
אבנים
כדי שהחיים יזרמו
מעליי בכזו
עוצמה
שבין חיי למותי
תטושטש
ההפרדה

רוב הזמן
אני משלמת
על טעויות שלא אני
עשיתי
כבר עדיף
לי שאטעה מדי
פעם בכוחות
עצמי
אולי אלמד
משהו

יש לי גדם

נתלש ממני איבר
חיוני ביותר.

אני מודדת
תותבים
ותותבות
אבל בעצם
משתוקקת  להרגיש
כמו אדם שלם
גם
בלעדיהם