ועכשיו בשקט,
שומעת את הלמות ליבך.
ועכשיו בשקט,
מושיטה אליך יד זהירה.
אתה מחזיר אותי אל אותו הרגש
שנעלם בתפר שבין עוללות לילדות.
מגששת, מעט חוששת,
מגלה אותך בכל רגע, בהתרגשות, בהתחדשות.

ועכשיו בשקט,
אתה יודע איך ובאיזה מצב,
להוציא מתוכי עוד איזה קסם
להבעיר בתוכי את אש האמת.
אתה מחזיר לנפשי את האמונה,
אותה תקווה עמומה שהנחתי בצד.
מגלה אותך בכל יום מחדש
אותה תשוקה מפוקחת, בוגרת בלבד
אותה הכרה בקיומך לצידי -
בתוך היש, בתוך הממשי.

ועכשיו בשקט,
לומדת אותך - מורכבות אישיותך.
ועכשיו בשקט,
נושמת ברוך את הווייתך.
אתה מחזיר אותי אל אותה ילדה קטנה
ששנים רבות קברתי בגרעין הנפש, הבריאה.
ועכשיו בשקט -
רק אני ואתה.

7.7.06
טלי יונתן