אני יושבת כאן , במקום שעושה אותי הכי חסרת אונים !
אני מרגישה כאבים , אבל בעצם לא כואב לי.
אני מרגישה צורך , אבל לא יודעת בכלל למה !
אני חושבת שאני צריכה אותך , אני מחפשת אותך , לפרוק את הכל ,
בעצם את הכלום הזה....
את , שעזרת לי תמיד לפרוק את הכל בצורה הכי יפה שיש , כל כך
טהורה ואמיתית.
אולי נהייתי תלותית?
הקולות האלה שעוברים מסביב , צחוק , שמחה , פשוט צעקות -
מכניסים אותי לתחושה מוזרה..
והשאלה הזאת של " מה קרה" ?
מה קרה ? בעצם , כלום !
רק הכל..!
איך אפשר לתאר רגשות שלא קיימים ? ואולי כן ?
החוסר ידיעה הזאת משגעת אותי !
אני חייבת לבכות , אני רוצה לבכות !
אבל למה? כאן ? ליד כולם?
אני במצב לא אפשרי ... פשוט קרועה מבפנים.
מרגישה כמו ציפור שנופלת ,
יש לי כנפיים , אבל בעצם , אי אפשר לעוף !
הגוף והנשמה מתאחדים ,  כואבים !