ואת רצה לך בין פרחים טורפים,
רעבים לליבך המתוק כנטיפי סוכר,
ואני מביט בך מצוק ההר,
כזאוס על יוון.
יופיך הוא עתיק
וכשופייך לוחשות לי בלילות רטובים.

את פצועה, חבולה ושריטות
כמעט בכל גופך האילם.
הענפים מפריעים לך ואת מכסה
את פניך כזמר עיוור שמזמזם -
מזמזם תפילה.
ואני שלחתי צבים להגנתך.

עייפה, עייף גופי מלהביט בך,
מוטלת על אדמה כרוכה שבה
אין אפילו תולעים וזוחלים אחרים.
וכל דמעה שלי מצמיחה צמח טורף נוסף,
וראיתי את פני ההלם שלך.
ואני, כלום אינני יכול לעשות,
רק לעמוד כמלך ולא לזוז.
וראיתי הרבה כמוך,
נופלות לרגליי
ומאבדות הכרתן.

- אינני אל אלא פסל של מישהו שלא היה ולא יהיה -