גברים רוצים לברוח אחרי הסקס. נשים תמיד רוצות לחבק. זה כלל
ידוע. לא צריך לשאול למה הוא קיים, צריך לקבל אותו. אפשר לבחון
אותו, אבל באמת שלא צריך. זה כמו שאמא דואגת לילדים שלה. כמובן
שיש יוצאים מן הכלל, אך הם מעטים ומוזרים.

הראשונה ששכבתי איתה היתה מגעילה. גוש שומן מכוער. אחרי שגמרתי
היתה לי בחילה. ברור שרציתי לברוח.
אחרי ששכבתי עם מישהי אחרת כבר הבנתי שאני מאלה שהולכים. בפעם
הראשונה ברחתי לא בגלל ששכבתי עם מכוערת, זה פשוט אני. קיבלתי
את זה. זה לא כיף לישון מכורבל, לתאם נשימות, לנסות לזוז כמה
שפחות ועוד עם מישהי שכבר לא מושכת אותך כי כבר פרקת את היצר,
הדבר היחיד שגרר אותך להתחיל עם הבחורה, וזה בכלל לא משנה איך
היא נראת. את שלך קיבלת והגיע הזמן לרדת מהבמה.

באיזשהו שלב החלטתי להתנזר. כל המין הזה שכולם דיברו עליו נמאס
עלי. זה לא שלא נהנתי לעשות אותו. פשוט מאוד איבדתי את הטעם.
בליבי קבעתי שאני אחפש מישהי מיוחדת שאיתה אני אעשה אהבה.
התכונה החזקה ביותר אצלי היא הנחישות. אני קובע דרך ולא סוטה
ממנה לרגע. לטוב ולרע. וכשהחלטתי להגמל מסקס כלום לא יכל להפיל
אותי. וכך, במשך שנה מיטתי נותרה מיותמת מנשים. זה לא היה פשוט
והיצר רעם. אך נלחמתי בו.

והיו כמה שהיו יכולות להיות הנסיכות שלי, היה להן פוטנציאל
להפוך לאהבות אמת, עד כמה שהמושג הזה קיים בעידן המודרני. רובן
נופו, כל אחת בשלב אחר, וחלקן אף הפילו אותי. אחרי שאתה מחליט
לחפש את האחת אתה מוצא את עצמך חשוף לפגיעות. בגלל שאין הרבה
כאלה הערך של כל אחת שעונה לשאיפות הבררניות שלך עולה. ואז אתה
מוצא את עצמך רודף, צועק לבחורות באמצע הלילה, שולח להן שירים
בדואר. אתה הופך להיות מטרה גלויה. הכלל השני הוא שכל אישה
שמבחינה שאתה רודף, מתחילה לברוח, גורמת לך לרדוף. מרסקת לך את
הערכה העצמית. ואז אתה רודף יותר ומאשים את הגורל במר גורלך.

אני התחלתי לכתוב סיפורים. כל פעם שנשבר לי הלב יצא לי סיפור
טוב. החיים מחייכים חיוך אירוני. דווקא הכאב משפר את מה שאתה
כותב לנשים. במקום להזדיין עישנתי. והרבה. פרסמתי את הסיפורים
באנטרנט וקיבלתי תגובות. כל אחד פתאום מבין מה אני מרגיש ומי
אני. כולם צבועים, וזה לא כלל, אלה החיים. מאחורי כל תגובה
יכולתי לראות מישהו שרוצה שאני אגיב למשהו שהוא כתב.

אבל היתה אחת שמאחורי התגובה עמד כשרון כתיבה מדהים. התחלתי
לקרוא את מה שהיא כתבה. היא טוענת שאני מצאתי אותה קודם וכתבתי
לה תגובה. אני לא כל כך בטוח, וזה גם לא משנה. מאחר שנהגתי
לקרוא סיפורים של אחרים וכשהייתי נפגש במשהו טוב, הייתי מגיב.
גם בי יש צביעות, אבל דאגתי להיות צבוע רק עם מי שטוב. לפחות
יצא משהו חיובי מהתכונה השלילית הזו.  וכך הכרתי את סיגל. היא
קראה לי באי סי קיו והתחלנו לדבר.

יש כמה דברים שאני מסתכל עליהם בזלזול, אחד מהם זה להכיר מישהו
דרך האינטרנט. במיוחד בצ'טים. נראה לי שאני חושב כך מכיוון שזה
מצטייר עבורי כהודאה שאתה לא מצליח למצוא אהבה בדרכים הרגילות
ואתה צריך לחפש במקומות לא שגרתיים. זו הסיבה שנמנעתי מפגישה
עם סיגל. אבל ככל שהכרנו תחושת הזהות מצאה אותי לא מוכן. היצר
שלא סופק כבר שנה התחיל לבעור, המחשבות שאולי היא זו שנועדה
עבורי שיבשו את חשיבתי, קור הרוח נשכח. מספר חודשים קודם
הפסקתי לעשן. הכל הוביל לפגישה.

היא רצתה  לבוא לישון אצלי. הרגשת הגורל היתה משותפת לשנינו
וגם היא היתה מוכנה לקחת סיכון. אבל לקראת הפגישה נבהלתי, לא
ידעתי לקראת מה אני הולך. פחדתי מאיך שהיא נראת. לא ידעתי מה
אני אעשה אם תיפול עלי מכוערת. או אפילו פרחה. המבטא הירושלמי
שלה עורר בי דאגות. היא אהבה להבליט אותו, היא מאוהבת בפוזה של
ילדת שכונות. גם אני אהבתי אותו פעם. החלטתי לנסוע אליה, לפגוש
אותה בערב ולחזור הביתה. גם זכרתי, למרות שעבר זמן, שאני מאלה
שלא אוהבים להשאר אחרי הסקס, ולא ידעתי מה היא מתכננת. אומנם
ההתנזרות נותרה בעינה, אבל רק בתנאי שהיא לא האחת.

אירגנתי בקבוק יין ושתי כוסות ויצאתי לדרך לערב שלא יישכח
לעולם. כשראיתי אותה לראשונה רציתי לברוח, אבל קפאתי במקומי.
היה חשוך, אך ממה שראיתי לא רציתי להמשיך את הערב. מה שלא
יהיה, אמרתי לעצמי, נעביר את הערב בכיף, נשתה קצת יין ונדבר.
כמה גרוע כבר יהיה. המבטא הירושלמי שלה בלט בכל מילה, אם היו
נפרדות דרכינו באותו הרגע הייתי זוכר פרחה, וזה בלשון המעטה.

ישבנו בגן, אני והיא, ונפתחנו אחד לשני, מסירים עוד שכבה ועוד
אחת. לרגעים העולם היה נראה מושלם, אחרי חיים שלמים של ריקנות
והמון סתם, החלקים הסתדרו. הבטתי סביבי ומצאתי את עצמי יושב עם
בחורה מדהימה שמתאימה לי. המבטא דעך עד שכמעט נעלם. עדיין לא
חשבתי שהיא נראת טוב, אבל זה לא שינה לי. הרגשתי שמישהו החדיר
לי עומק. סוף סוף אני מצליח להתמקד במה שחשוב. שלחנו נגיעות של
אהבה וליטפנו בחום. היא הצליחה למלא את החסך שהיה לי בחיבוקים.
ברגעים הכי קשים רק חיבוק של אמא יכול לעודד. אמא שלי אשה קרה.
סחבתי איתי בור ללא תחתית של חיבוקים שלא קיבלתי.

אני אשקר אם אומר שאחרי הפגישה הזו נפלתי בקסמיה. חיפשתי אהבה,
לא עניין אותי מאיפה אקבל את זה. הייתי כל כך להוט למצוא אותה
שכל אחת היתה יכולה לשחק את התפקיד. בפגישה השנייה כבר ראיתי
שהיא נראת טוב. אבל בטוח לא הטעם שלי. אם היא היתה עוברת לידי
ברחוב לא הייתי מזיז את הראש לרגע, למרות שהיא טוענת שכן. אני
יודע שלא. מה שאותי הפתיע זה שלא עניין אותי בכלל המראה
החיצוני שלה, כן מתאים, לא מתאים, יפה מאוד, לא יפה. כל אלה
היו הגדרות שבכלל לא התעסקתי בהם. האופי שלה משך אותי. אבל גם
אותו הייתי משנה למשהו אחר. חיפשתי חום. בעצם, אולי יש המון
דברים שאהבתי באופי שלה והתחברתי אליהם, וגרמו לי להרגיש שאני
מתאהב. הדברים שהייתי משנה אצלה זה התסבוך, אבל החיים יצרו את
זה אצלה. אם הייתי מספיק חזק בשביל לקחת אותה מהמציאות שלה,
לגרור אותה לעולם שלי ולסדר לה את הראש. אז העולם היה נצבע
בורוד.
אני אנסה לנסח את זה במילים פשוטות, לסיכום, אני אוהב את האופי
שלה ואיך שהיא נראת. אבל יש לה חבר והיא בגדה בו איתי, ויש לה
חבר לשעבר שהיא לא מצליחה לחתוך איתו את הקשר. והיא נעה בין
שלושתינו בצורה מטורפת, את זה הייתי מסדר אצלה.

בפגישה השנייה ולקראתה היא הרעיפה עלי מילות אהבה. לא הרגשתי
כמוה, הייתי יותר אדיש. אבל גם אני החזרתי באותן מילים. אני לא
יודע למה. אולי רציתי שהיא תמשיך לאהוב, אולי ידעתי שעם הזמן
גם אני ארגיש בטירוף החושים, אולי רציתי שיהיה לה טוב. שכחתי
את הכלל השני, כשאתה רודף הם בורחות. היא טיפה התקררה, פחות
הראתה רגשות. לא בלון שהתפוצץ, בלון שנופח יתר על המידה
והוציאו ממנו קצת אויר. הרגשות שלה חזרו למצב שבו הן היו
אמורות להיות. אולי סתם אני מתעסק בעצמי. באותה פגישה התנשקנו,
אחרי זה היא נבהלה, התבלבלה. יכול להיות שהיא ניסתה להסתיר את
הרגשות שלה  בשביל לא להגרר למשהו מסוכן.

זו לא היתה התנזרות ראשונה עבורי. אבל הקודמת היתה מקרית, פחות
או יותר. לא יצאתי בהחלטה קיצונית, אך סירבתי לקטעים שלא נראו
לי. נתתי לבררנות להכתיב את דרכי. זו היתה התנזרות ארוכה.
בשבילי זה היה שלב שבין הילדות, שם הסתם שלט, לבגרות, שבו אתה
מחפש משמעות.
את ההתנזרות הזו קטעה בחורה שהיתה עבורי חלום ילדות, מישהי
שרציתי וכשהיא רצתה אותי סירבתי לה בשביל הכבוד. אך לאחר שנים
הפגישה המחודשת איתה הובילה לדבר אחד. סקס. גם איתה לא נשארתי
את הלילה.

אם היה ספר על סקס, אז בטח היה כתוב בו שבפגישה הראשונה
מכירים, בשנייה מתנשקים ובשלישי שוכבים. הלכנו לפי הספר. כל
הזמן אני יודע שמה שלא יהיה ביננו אני חייב לשלוט בעצמי, אני
נכנס למגדל כאב. היא פוגעת בכל מי שסביבה עם הבלבול שלה. היא
לעולם לא תהיה רק שלי, ואני לעולם לא אוכל לסמוך עליה. כל המצב
עמד בסתירה להחלטת ההתנזרות שלי. למצוא מישהי אחת, ולא קטע
מתמשך. סירבתי למספר נשים, והסתדרתי, לא הרגשתי רע מידי אחרי
קטעים שפספסתי, להפך, זה עשה לי טוב. היא באה אלי ושתינו יין.
אני שתיתי יותר מידי. אם יש סיבה אחת בעולם שגורמת לי לשתות
פחות במצבים מסוימים היא התפקוד שלי במיטה כשזורם לי יותר מידי
אלכוהול בדם. אני לא בטוח, אבל אני חושב שזה מדעי. זה לא כלל,
אבל ככה זה עובד אצלי. אם להכנס לפרטים, אז רק אומר שלא צריך
לדאוג, הוא עבד, אבל לא בשיאו, כאילו הוא עושה לי טובה.
בינתיים נראה לי שהיא לא הכי נהנתה. וההתעסקות שלי במצב שבו
הייתי שרוי רק הקשתה עלי, בראשי דימתי את המצב לקבוצת כדורסל
במשחקי טרום עונה, השחקנים עדיין לא מכירים האחד את השני ולכן
העסק קצת חורק. ואם השחקנים שיכורים אז בטוח שהם לא יצליחו
לקלוע לסל.
בסוף היא רצה למקלחת. אחרי כמה דקות גם אני נכנסתי למקלחת, היא
בדיוק ברחה החוצה והתלבשה. סיימתי להתקלח, עטפתי את עצמי במגבת
והלכתי למזוג לעצמי וויסקי. ישבנו בסלון, היא עישנה סיגריה
ואני הטבעתי את כבודי בכוסית אלכוהול.
אם הייתי צריך לדרג את הסקס איתה בסולם איכות הייתי בוחר
איפשהו באמצע. פחדתי שהיא לא נהנתה. אבל בפנים היתה לי הרגשה
שאני מגזים, אולי לא הייתי טוב, אבל בטח שלא גרוע. אני מקווה.
מכל הפעמים איתה היה הכי פחות טוב. חיוך שני שהעולם מחייך אלי,
דווקא כשאני מחפש משמעות ומוצא אותה אז הוא דופק הכל. ואולי זה
אני שתמיד דופק הכל.

עשרות שירים וסיפורים כתבתי עבורה. בכל אחד מהם ניסיתי להשיג
משהו, להעביר לה מסר. בהתחלה של אהבה כדי שהיא תיפול בזרועותי.
לאחר מכן איומי נטישה שלי, כדי לשבש את הקשר שלה עם חבר שלה.
ובסוף כבר כתבתי לעצמי. את האמת.

אחרי ששכבנו הכלל כבר לא תפס לגבי. אני רציתי לחבק, לישון
מכורבל. אבל היא נרתעה, נשכבה בפינה שלה. מצאתי את עצמי אחד
מהמוזרים שחשוב להם החיבוק. יוצא מן הכלל. ואז התחלתי לבחון
האם הוא בכלל קיים, או שהוא משהו שהמציאו רווקים שלא הצליחו
למצוא אהבה אמיתית. אני לא טוען שאני כבר אוהב אותה, אבל היא
לא אחת שאני רק רוצה לשכב איתה. אולי ההתנזרות גרמה לי להרגיש
כך.
פתאום החסך שהיה לי בחום זעק בקול רם, הרגשתי מחסום ביננו ולא
מצאתי דרך לעקוף אותו. במשך השלוש שעות הבאות עד שהייתי צריך
להחזיר אותה הביתה שכבתי ולא הצלחתי להרדם. חיוך אירוני שלישי
של העולם, דווקא לבד לא היה לי נוח. מידי פעם נצמדתי אליה
להרגיש את גופה, אני חושב שגם היא התקרבה אלי, אולי דמיינתי.
הגנבתי לעברה מבטים והיה לי קשה לעצור את עצמי מלחבק אותה. אבל
הצלחתי. לצערי.

כמה ימים אחר כך נפגשנו בירושלים, אני הייתי אצל ידידה וממנה
נסעתי לפגוש אותה. זו היתה פגישה קצרה כי היא היתה בעיצומו של
יום עמוס. הייתי גאה בזמן שהיא הקדישה לי למרות הסיכון. חבר
שלה היה אמור לבוא אליה. הסתובבנו קצת בעיר. כל הזמן מה שעבר
לי בראש הוא לחבק אותה והיא כל הזמן נרתעה. בדרך הביתה כשחשבתי
על כך ההסבר שנתתי לרתיעה שלה היה שהיא פחדה שיראו אותנו, לא
פעם היא הביאה חשש מפגישה שלנו בירושלים.

כלל נוסף הוא שעבור אישה לשכב עם גבר זה דבר משמעותי. לאחר
שהיא שכבה איתו הוא כבר לא סתם מישהו עבורה. אני ניצלתי את זה
עד הסוף. התחלתי להתרחק, כנראה שרציתי לדעת שאני מסוגל בלעדיה.
הבנתי שכן. המצב עדיין נותר בעינו, חבר, חבר לשעבר ומאהב שהיא
משחקת בינהם. אבל אולי הצלחתי להתקדם בסדר העדיפויות שלה.
למרות שמי שהכי מטריד אותי הוא החבר לשעבר, היא לא מצליחה
לחתוך איתו את הקשר והוא מחזר אחריה בכל כוחו. ומסתבר שיש לו
כוח רב. אני מבחינתי מעודד אותה לספר לי הכל, גם על הקשר עם
החבר לשעבר. חשוב לי שתהיה פתוחה איתי. רק כך אוכל לסמוך עליה.
היא סיפרה לי על נגיעות באוטו חשוך שהיו לה איתו. והבטיחה שלא
היה מעבר לכך כלום. אני מנסה לא לבחון את אמיתות הדברים, לקבל
אותם כעובדה.

בימים האחרונים אני די עסוק, היא מתקשרת ואין לי זמן לדבר
איתה.. בשיחה האחרונה היא שאלה אם אני בכלל רוצה לדבר איתה,
עניתי שכן. אבל אני לא בטוח שזו האמת. יש לי רצון להיות עם
מישהי בקשר רציני. איתה זה לעולם לא יקרה. פגישה פעם בכמה
שבועות מקשה עלי. גוררת את הקשר הזה לסתמיות. אני לא רוצה
לחכות, אך אם לא אחכה הקשר מתרוקן ממשמעות. בפנים אני יודע את
התשובה, צריך לחתוך. אבל אני מעדיף לתת לזה עוד קצת זמן, אולי
משהו ישתנה.

עכשיו אני יושב וחושב על כל הכללים, בלעדיהם היה לנו כל כך
פשוט. בחוץ העולם משתגע, מעטפות אנטרקס נשלחות בדואר, שר נרצח,
מטוסים מפילים את התאומים. ומה שמפריע לי זה רק לכתוב את
הסיפור על סיגל, שהיא תדע איך אני מרגיש. חשבתי איך לסיים את
הסיפור, אך אני אשאיר זאת לגורל. אני רק יודע דבר אחד - היא
היחידה שרציתי לחבק אחרי הסקס, ואם אני באמת אסיים את הקשר
איתה, אני כבר הלכתי לאיבוד.