בקרוב  חורף!

חשבתי שהוא בחיים לא יגיע. החום הזה בדרך מהמשרד שלי למגורי
קצינים נוראי. אמרו שעוד מעט הוא מגיע ואני עומד בחצי עיגול
ליד המגורים, מסתכל לשמים והם בהירים נורא. (כנראה שוב שיקרו
לי) אני נמלט למזגן בחדר, החום הזה לא בריא לי אני בן אדם של
חורף.

פתאום חורף!

אז אחרי שחיכיתי זה הגיע, אני רץ מאזור התרג"מ (משם אפשר לראות
את הברקים שמעל צפת) אל הסככה שבכניסה לחדר אוכל ומשם למשרדים
לסגור את החלון במשרד. אני עומד מול החלון הפתוח והברקים
מדהימים אותי והגשם ניתז על השולחן ועל המסמכים, אני סוגר את
החלון. חבטה והחלון נשבר כנראה נצטרך לתקן אותו מחר עם
ניילון.

ועכשיו, חורף!

הבטיחו היום המון גשם, אז אני ממתין. כבר מזמן לא ישנתי עם בן
אדם נוסף במיטה ויעל תפסה לי המון מקום שהתרגלתי אליו. אחרי
שהיא הלכה התחיל הגשם, ממש מפלי גשם. אני רץ למעלה לפתוח את
החלון (מנהג של חורף). אני רואה את הגשם יורד בחנייה של הבניין
על ההרים שמול החלון שלי (אני קיבלתי את הנוף אמא את הרחוב),
כמה יופי יש בגשם ובחורף.

טיפה הפוגה!

השמש מציצה קצת, יש הפוגה וזה גורם לי להרגיש לא נוח בתוך
עצמי. הבטיחו לי המון גשם. זה לא מנומס לשקר. אני מסתכל על
העננים נכנסים מכיוון הים השמיים שוב מתקדרים.
עכשיו אני בבית בשדרות השלום מול החלון ואני מרגיש הכי בבית
שאפשר.

חורף בשבילי זה בית.