אריאל ג. קול / תל אביב |
מצהיבות, שכבת פיח
המכוניות מעקלת , מתיישבת
בריאות, חקוקה
בחזיתות בניינים ובדפנות הרחובות;
ואני מתקשה להיזכר
כיצד נהגתי
ללכת בך
קרוע עיניים,
הלום מאורות,
מסומם,
מוקסם,
רוצה לגמוע
עוד ועוד
לגעת בך
לשאוף פנימה את המראות.
יקירתי,
פנייך עייפות מאוד.
ואולי אני השתניתי
ואת יפה כתמיד
אפופת נפלאות.
אולי זה אני
שהוכתמתי, נצטלקתי,
ועיניי הן שהולכות
ונסדקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|