|
על סף הדלת ממולי נדמה שאור
לרצות לברוח לרצות לרצוח
להטמין את הבושה בתוך תהום
להיבלע ולא להיראות
להרגיש את הדמעות חותכות
כשהקור מקפיא את התחושות
ואין לי עוד ברירה
ההשתקפות של מה שנהיה ממה שהייתי
מתפוררת לדמות של צל
שמנסה לברוח מעצמו
זה כמו לרדוף אחרי אויב
לשביל אין קץ, ואין סוף לדרכים המפתלות
חודר כתער מתגנב כאב ללב
להגיד ולא להצליח
הראש את המציאות כל יום עוזב
ואני על סף הדלת
כמו רכבות מחשבות חולפות אצלי
רציתי פעם להגשים רציתי להיות אדם
כעת היום נראה כמו לילה
שאין בו כוכבים ואני ירח
שהזוהר בו דהה, לא שם לא כאן
הריקנות שבי רוצה לדעת לאן
ואין לי יציאה
מהמקום שבו אני תלויה על חוט קצר
של אהבה, הוא לא נותן לי לעבור
את סף הדלת
ושוב, זה כמו לרדוף אחרי אויב
לשביל אין קץ ואין סוף לדרכים המפתלות
חודר כתער מתגנב כאב ללב
להגיד ולא להצליח
הראש את המציאות כל יום עוזב
ואני על סף הדלת
ואת מחכה מאחור כשארדוף אחרי אויב
הצל של עצמי
והדרך שלך גם אם לא ארצה קשורה בשלי
ושוב להגיד ולא להצליח
כואב להשאיר מאחור
כשאני על סף הדלת
ועוד שנייה חוצה |
|
|
אתה צלם
עיתונות, נשלחת
להביא תמונות של
איזה נהר שהוצף
לאחרונה. כשאתה
מגיע, אתה רואה
שם את אריאל
שרון זועק
לעזרה. אם תצלם-
התמונה שלך תזכה
בפוליצר. אם
תציל את שרון-
הוא יודה לך
מקרב הלב ויעניק
לך כבשה.
עכשיו-
תעדיף צילום
שחור- לבן או
צבע?
פילוסופית בשקל
עשרים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.