"קוראים לי שמוליק", אמרתי בקול רם וברור.
כולם הפנו את ראשם אליי.
"אני מכור לסרטים מצויירים".
שלום שמוליק, ענו לי כולם.
חשבתי שארגיש איזושהי הקלה, אבל כלום.
מכור לסרטים מצויירים, הרהרתי בלי קול.
כשהייתי קטן - קראו לזה אהבה: לא פספסתי אף פרק של "צבי
הנינג'ה" ו"פאוור ריינג'רס".
ועכשיו... עכשיו קוראים לזה התמכרות.
אני לא יכול לעבור ליד חנות וידיאו, מבלי להזמין לפחות 3 סרטים
מצויירים, כשאני רואה ילדים קטנים עם חולצות "טלטאביז", אני
מתחיל לבכות - גם לי היו כאלה פעם.
עכשיו נשארתי רק שמוליק, מכור לסרטים מצויירים