|
ערב יורד על עירה חשוכה
וילד קטן אבוד לו בפינה
מטייל אני בין רחובות העיר
ומרגיש את מוחי במצב שביר
מבט לשמיים מדמיין לי עולם
שאולי יש בו משהו מושלם
מסתכל אל הירח,וחושב על החיים
שולף עיפרון אני שקוע בדפים
מרגיש כה בודד כל כך לבדי
לא מבין למה אף אחד איתי
מביט על עצמי בתוך שלולית
הכל פה שומם וכולי לבדי
כבר כמה ימים מרגיש אהבה
דבר כה גרוע,סימני אכזבה
חושב על הדרך לשפר את הכתיבה
ומדליק סיגריה שזרוקה על השידה
מזיז את הראש חושב על מילים
מביט מהחלון על כמה נשים
יושב ונרגע מריץ בדימיון
מקבל עצבים ומרגיש כישלון
עם העיפרון בפה כמו סופר מעורער
אני רק ילד עם עבר ממורמר
מסתכל בחלון על הנוף הרחב
מערער לשניה ומחזיר עיני לדף
כותב שורות על מעשיי עכשיו
מצחקק לשניה וזורק את הדף |
|
|
זה שמשמאלי סתם
אפס.
זה שמימיני בחור
נחמד.
זה שמתחתיי שרוט
במח.
לזאת שמעליי אני
רואה את הפיפי.
אני,
ובחייאת, אל
תשימו אותי למטה
בפינה, שיצא
משהו, גם ככה
קשה לי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.