היה הייתה פעם פיה. הפיה חיה ביער קסום. מדי יום הייתה עפה לה
ביער, צוחקת ושרה עם כל ייצוריו. הפיה הייתה ידועה בטוב ליבה
בקרב תושבי היער ועזרה לכל המבקש את עזרתה. יום אחד הכעיסה
הפיה מכשפה מרושעת השוכנת בנבכי היער - מעבר לגבעות האפלות.
המכשפה הטילה על הפיה קללה: מאותו יום ואילך, כל פיון ישבור את
ליבה מלבד פיון אחד, שאולי חי בקצה השני של העולם הקסום,
שיתאהב בה באמת וישבור את הקללה. הפיה בכתה ימים רבים, ולבסוף
גמרה אומר שלעולם לא תיתן שישברו את ליבה. מעתה, כל עת שפיון
ירצה בקרבתה תנהג כקליפה של עצמה, וכל שנותר לה, זו התקווה
שהפיון שאותו היא חיפשה יראה מעבר לקליפה זו ויגלה את נשמתה.
הפיה שכל חייה היו מלאים בצחוק ושמחה, עתה הייתה נתקפת בפחד
ועצבות כאשר פיון היה בסביבתה. עד כדי כך, שבקרב פיוני היער
הייתה ידועה כ"הפיה העצובה". שנים רבות תהתה הפיה, מדוע איש
אינו רואה מעבר למעטה הקשיחות, כיצד נשמתה הפגיעה והמלאה אהבה
אינה נראית לפיונים. ליבה הגדול נמלא בכאב ויאוש אך בתוך תוכה,
שביב קטנטן של תקווה המשיך לחמם את ליבה המתקרר ולנחם את
בדידותה.
לכן, אם תהיו פעם ביער קסום, ותראו פיה עצובה שעפה לה בין
צמרות העצים, תהיו טובים אליה, תעריכו אותה, תחבקו אותה, תאהבו
אותה, ואולי אז תשבר סוף סוף הקללה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.