|
בין ראש המונח על דופק, שם באותו חלל
הד יכול היה להישמע
ריק ותהום שביקשו ברעידות
להתהוות מעבר לרגע;
שעות בהן ביקשנו לא להניע
עפעפיים מחוסרי מנוחה
נדמה היה כי כל
סורגי החשש החלודים
עשויים עוד להיפער
לצוהר הזדמנות -
רצינו אפילו להעז ולהגיד להם
כי רק עיגולי השיניים המסומנים על גופך
יישארו לכאב פער הזמנים כזכר.
[יולי 2006. המשכיות צפויה] |
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.