היה לי חור שחור ענק בתוך הלב.
הייתי מסתובב בחוץ שעות, ומדמיין לעצמי איך פתאום אני פוגש
אותה בטעות.
מתנצל על כל מה שעשיתי, וגם על כל מה שלא.
כל הזמן חשבתי עליה, בוקר וערב, אפילו כשאכלתי.
כדי להפסיק לחשוב עליה ולהתקדם הלאה, החלטתי.
לקחתי כמה זרעים ממנה ושתלתי בגינה, במקום שאנשים לא רואים.
וגידלתי לאט לאט בשקט בשקט.
ויום אחד כשראיתי שהיא כבר ממש גדולה, קטפתי אותה, ייבשתי
אותה, ואחרי כמה ימים גלגלתי אותה לסיגריה הכי טובה שהייתה
לי.
העשן היה לבן סמיך, עם ריח טוב כזה, הריח שלה.
לאט לאט שתלתי אותה בכל מקום שמצאתי.
אפילו בגינה של חבר שלי.
עישנתי אותה בכל מקום, התמכרתי אליה לגמרי.
החברה כבר היו רגילים לראות אותי עם הסיגריות ממנה בכל מקום,
ועם העשן הסמיך שהסתיר לי את העיניים.
בבית שלי כל הקירות היו מלאים ממנה, כי הוצאנו זן חדש שלה
שמטפס על הקירות.
ויום אחד פגשתי אותה, פנים מול פנים, בלי שום הכנה מוקדמת.
תמיד דמיינתי את הפגישה הזאת, איך בסופה אנחנו שנינו מחובקים,
והיא אומרת לי שהיא אוהבת אותי.
והיא כשנפגשנו רק לחצה לי את היד, אמרה שלום, והלכה.
כמה שנעלבתי, רציתי ממש לראות איך הראש שלה מתפוצץ.
איך שאר הגוף נופל חסר חיים על המדרכה שמלאה בדם.
רציתי לרוץ אליה ולדבר איתה, רציתי כל כך.
אבל במקום זה הוצאתי סיגריה שלה, הדלקתי ועישנתי ישר לתוך הלב,
כדי שהריח שלה לא יעזוב אותי לעולם.