דיתי רבנר / בוקר |
דמעות רותחות
צורבות בפניי חתכים.
הריתי צער לוהט.
יונה חולפת באדישות
חייה אמיתיים, אוכל שינה,
שינה ואוכל,
אין לה גוש בגרון.
רוצה לשאול העושה בקפה
בסטארבקס
האם כשמתים,
מתעוררים לא חיים?
יושבת ליד חבורת בחורים
כשאמות הם
לא הם יספידו אותי.
הקפה מנסה לשטוף
בי חום לא קיים,
רוצה לפתוח רגליים
ללדת עצמי מחדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|