אדם נפטר, הולך לעולם הבא, נופח נשמתו, נאסף אל אבותיו, שובק
חיים...
רצון האל או מיתוס פרמיטיבי מחורבן?
"מוות הוא מצב בו גוף חודל לחיות", הם כותבים.
הם ניסו למצוא סיבות והסברים,
אפילו גרמו לי לפקפק במציאות - אך מבחינה ביולוגית...
מוות הוא בסך הכל שביתת מערכות קבועה -
או במילים אחרות, מצב טכני לגמרי.
אני מוצא את עצמי בתוך קופסא גדולה,
ברגע שאצא ממנה אהיה חופשי...!
אך בעיניהם אין זה חופש,
בעיניהם זהו הסוף.
סלחו לי,
סלחו לי כי פשעתי...
סלחו כי נגעתי איפה שכולם פוחדים לגעת,
רציתי לומר את מה שכולם פוחדים להגיד,
כי חשבתי על משהו כל כך קדוש כמו -
מוות.
רציתי לעצור אתכם מלעשות מעשה טיפשי,
רציתי לעצור את האמונה שלכם -
אבל בדרך חשבתי...
אולי אני הוא השוטה.
אם רק הייתי נותן לאמונה התמימה על גן עדן -
על האינסופיות של כל-טוב,
אולי לא הייתי פוחד כל כך...
אך בעצם,
הפחד הוא שגרם לכם להמציא את כל השקרים,
להפיץ אותם, נכון...?
מיותר לומר,
אינני אדם מאמין -
אתאיסט, אמרתם?
הגדרה פשוטה לתוחלת חיים שונה כל כך משלכם,
אולי לא.
חשבתם על זה,
שכל שנה,
חודש,
שבוע,
יום,
שעה,
דקה,
שניה,
מאית -
אתם עלולים למות?
כן, בטח אימצתם עוד אחת מהתאוריות הפוריות על מה שיקרה אחרי
ש...
אחרי שתעברו את ה-40 מעלות
אחרי שתתנגש בכם מכונית
אחרי שתגזימו עם הכדורים
אחרי תאונה קלה עם הסכין במטבח
אחרי ניתוח בידיו של רופא מסומם
אחרי ימים ממושכים של דכאון עמוק
אחרי שוד מזוין בסמטה חשוכה
אחרי השיעורים במתמטיקה (?!)
כן, בטח אימצתם אותה -
את התאוריה הזאת המפורסמת,
זאת שאומרת לכם שאתם תעברו לגוף אחר...
זה בטח כיף לחשוב שתעברו לגוף אחר והכל יהיה בסדר -
שאתם עדיין...
תהיו.
אולי אימצתם את התאוריה על גן עדן,
והגיהנום,
ואם כך... לאן בכנות אתם חושבים שתגיעו?
רציתם תשובה וקיבלתם אינספור שאלות,
המוות מרתק כמעט כמו החיים
(אם לא יותר...)
אני בטח לא האדם לענות על השאלות האלה,
אני בסך הכל מתיימר להתעלות על האלוהים שלכם,
זה שבניתם לעצמכם,
שטיפחתם,
זה שכל כך רציתם שישאר...
וזה בדיוק ההפך מה שניסיתי,
כי אני בסך הכל מקנא.