אני נועלת משוררת ברחמי
ומגננת פרחים
במקום את עצמי.
לפעמים היית אומר לי
שאני אישה.
היינו לוקחים איש את רעהו
לטיולי ערבית ברצועת עור מהודקת
ולא היינו מדברים
אבל הכלבים שיקשקו את תגיות שמם
והכל נראה הגיוני.
עכשיו כשאני חושבת על זה
מעולם לא הייתי
אישה.
ואתה
מעולם לא היית מסכים.
[במקור נקרא 'אינשם (או: תודה לב.נדב)'.] | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.