בניינים גבוהים,
ילדים זורקים אבנים
מהגגות
הכביש מתמשך ונעלם בפיתולים,
אנשים הולכים
כועסים ברחובות.

אני ברכב ממוגן,
מביט דרך רשתות,
על עולם
שלא היה לי קיים
והנה הוא עכשיו,
מול עיניי,
פרוס לפניי.

יותר עמוק ממה שדמיינתי שיהיה

לבי הולם חזק, מתרגש
ואני בעצמי, מנחש
מה יקרה הלאה
מסתכל פנימה
ואז יורים
ורימונים
מסתערים
ומהגגות אבנים
ורעולי פנים
דורכים נשקים
עושים מה שעושים,
ויוצאים.

בניינים גבוהים,
ילדים מטילים לבנים
מהגגות,
מהחלונות
והכביש מתמשך
ונאלם הס בפיתולים,
אנשים רצים
מפוחדים וכעוסים,
ברחובות.

ילדה קטנה,
מהמרפסת מביטה,
עיני חתולה חכמה,
אבל זאת לא מבינה...
את פשר הדברים

למה נלחמים?
למה נמתחים?
מתי יהיה פה שקט?

זאת הייתה הפעם הראשונה שלי,
הפעם הראשונה שנכנסתי אליה,
עמוק בפנים,
אל תוך הנפש,
לשכם.