שוכבת במיטה
מביטה בתיקרה
חושבת מאין הגיעה
ההשראה של האהבה
אשר אני, בניגוד לכולם
קוראת לה
אכזבה.
מבחינתי, לדעת שאני
אוהבת אותך
זה כמו להגיד שאני
שונאת אותך
זה אותו הרכב מילים
אך עם אותיות שונות
אולי אפילו דימיוניות
בעודי מביטה בתיקרה
עולה בי המחשבה
האם האיש לו אני
מצפה בכיליון עיניים
קיים במציאות -
כלומר, אם הוא
מציאותי?
או שמה הני מדמיינת אותו
כמו שכל בחורה מדמיינת
את הנסיך שלה
ואתה,
לא אמיתי,
כלומר, שאתה
דימיוני...
לשאלות הללו רק הזמן יכול לענות
ולהמשיך לחפש את הנסיך שלי
כי לי,
לא נותר כוח
לחפש אחרייך
אהובי... |
