הוא יושב על החול החם
זמן רב,
מול השקיעה.
כדור הלובן הלוהט
מעביר בו תהייה.
הוא יושב וחושב ויושב,
הוא אוהב אותה,
עד עמקי נשמתו,
והיא אותו.
כעת שניהם יושבים,
צופים באדום-ארגמן
המקשט את השמים
בצבע רב גוון.
הם שני קטבים,
הפכים מושלמים,
אך בד בבד
זה את זו משלימים.
תשוקה חזקה בגופם גועשת,
כמו לבה היא דמם,
התפרצות דורשת.
מחכים לעיתוי,
לרגע הפיתוי,
מי יתחיל,
ומי יזרום,
ומי ימשיך
את הצבע
המפתה,
הסוחף,
צבע השמים -
האדום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.