שחור,
סהר מלא,
בולט בחשכת-האור

דלת נפתחת,
אני מהססת,
שחור באופק נראה,
בתוך עיניי מתכנסת.

שחור ללא גבולות,
עיניים חדירות,
כניסה לאפילה,
כה גשמית ומבהילה.

דרכי האפלה
בעולמך הלא רואה,
קוראות לי
באשר לחפשך,
אך בכל ניסיון תקומה,
מועדת אני בך.

גרוני החנוק
צועק בשמך,
ואכן מתקבל ההד,
שלך,
מעורב בשלה,
מהדהד באוזניי.
בכל מקום מעברי,
כאינספור מראות
בדמותכם
על פניי.

צמרמורות, הדחקות,
נדמה כמו חלום בלהות,
אני מנסה לצאת,
להדוף במנעול את דלת האמת

אך איני מצליחה.