יושב על כורסתו מרגיש חנוק וזר
רוצה לפרוץ גבולות, יודע מה מותר.
פותח הארון, שולף את מכנסיו
לופת חגורתו הכוח בידיו.

מגפיו שחורים וסכינו בוהקת
דוחף לנדנה את זו המאכלת
יוצא הוא את הבית בלילה בלי כוכב
צועד הוא אט בכרך, בחושך מאוהב.

שורק לו כך הוא סתם לנערה עיוורת
נוקש בעקביו אחר זו הגברת
כך את ראשה מייד אחור היא מסובבת
ובראשו עובר: "הנה היא מתאהבת..."

ברק שיניו צחורות לאור הלבנה
והוא מייד פונה ללא כל הכנה
הנה הוא בסמטה עיניו מסיט אל על
אל החלון ממנו נזרק איש מנוול.

"תראה לאן הגענו!" זועקת האשה
והמנוול עונה: "לשתות, בבקשה!"
"את הטיפה תמיד תרצה וכלום כבר לא עוזר,
אז אל תחזור לכאן לך לגמילה מהר!"

והפושטק מביט בגבר האומלל
מגיש את בקבוקו לשפתי המנוול
"אהה, זה וויסקי טוב..." פולט לו הפצוע
"רק אל תגמור הכל, למרות הזעזוע"

"תודה לך חבר", הודה הוא לפושטק
אשר פנה ללכת, לנטוש את הנזרק
"ארצה לגמול לך", המשיך אז החבר
"מה כבר תוכל לתת לי?" גיחך לו הדובר.

"אשתי למעלה שם, לגבר מחכה,
אני ממשיך לבר, עלה וקח אותה..."
והפושטק מביט בגבר האומלל
מוציא את סכינו:
"לשחוט אותך זה קל!"

"מדוע זה חבר?"
משיב לו מפוחד
"את אשתך סרסרת?!
אתה משהו מיוחד..."
"אבוי, לאן הגעתי..." התפכח השיכור
"חזור מייד הביתה,
ודאג שהיא תגמור".