מכסה את העיניים בתחתיות שחורות, שלא יראו את משא הלילות. כל
דלת שנפתחת - סוגרת חלום מעלה עוד סיוט והרגע חי שוב ושוב.
מסתירה שקיות מתחת לעיניים שלא מפסיקות לדמוע, אף אחד לא
מעוניין לשמוע.

איש אינו מבקר כאן יותר ,
אף אחד אינו מעוניין בילדה של גבר אחר.
כשהשקט משתלט, היא מנסה לדמות עולם אחר
שבו היא לבד.

ברגעים שכואב היא יודעת,
במגירה האחרונה
רגע של שקט, מוות בדממה
עוד נקודה שחורה בנשמה שלה.

איש אינו מסתכל פנימה,
אף אחד אינו מתרגש למראה פניה.
השעות עוברות שמש שוקעת
וסיוט מתחולל בה שוב.

צעדים במסדרון היא שומעת,
מתכנסת בעצמה.
יש עוד דקה, דקה של רגיעה
ומציאות מכה בה שוב.

איש אינו מבקר כאן יותר,
אף אחד אינו מעוניין בילדה של גבר אחר.
והשעות עוברות שמש שוקעת,
הנה הוא מגיע שוב.