עוד מעט.
עוד מעט מישהו אחר יעביר ידיים על הירכיים שלי ויחשוב שהעיניים
שלי קסומות.
מישהו אחר שהוא לא אתה. עוד מעט מישהו אחר יצחק איתי (אני
מקווה) ואני אהיה מוקסמת ממנו.
עוד מעט יהיו לי פרפרים בבטן לפני שיחה ראשונה, חששות קטנים
לפני פגישה ראשונה, את רגע המבוכה (שגם אנחנו חלקנו- זוכר? )
לפני הנשיקה הראשונה. כשצריך לקרב פה לפה ואף לאף וזווית המפגש
איננה ברורה.
ואם ניתן לזה קצת זמן זה יהיה גם לפני מעשה אהבה ראשון ואני
כמעט בתולה.
עוד מעט אתה תהיה עם אחרת ואני (אולי?) ארגיש קנאה.
עוד מעט אולי אני אעשה דברים כדי להסב לך צביטה בלב, כדי
שתחווה גם אתה את הפגיעה.

ואולי כאשר יעבור הזמן, כשאני לא אספור דקות מאז הפעם אחרונה
שנפגשנו, כשמחשבות עליך לא יהדהדו בתוכי כל הזמן, כשאני אוכל
לדבר על הנושא בלי לבכות, נוכל להיפגש כמו שני הידידים שאנחנו.
זה לא יהיה כמו שהיינו נפגשים עד עכשיו, יווצר משהו אחר ואולי
יהיה ריח חמוץ באוויר. אני מקווה שלא. אולי אני אנסה להרשים
אותך ולפגוע בך בעקיצות ואולי לא.

אנחנו נדבר וזה יהיה רציני ומיושב ואולי אני כבר לא אכעס כל
כך.

זה יכול לקרות עוד מעט.
אבל זה יכול להתמוסס גם בערפל ירוק של מה שהיה יכול לקרות, כמו
מה שהיה יכול לקרות אם הייתי נשארת שם , בארץ רחוקה, ולא היינו
נפגשים השנה, או מה שהיה יכול לקרות לו כן הייתי הופכת דיילת,
או אם אתה היית גדל בסביבה אחרת.


כל הדברים שיכלו לקרות לא מזמן ולא קרו וגרמו לזה שכל מה שהיה
לא מזמן וודאי וקרה וכל מה שיקרה עוד מעט תלוי בך. וגם בי.