דיתי רבנר / נדידה |
מתמידות עפו אילמות.
נדדו, להקות, להקות
מסדר כנפיים,
לפני שמיים בחילופי עננים.
והאדמה,
האדמה קראה
ליבשת זרה בית,
ארעיות צבעה נופי מולדת.
אני מסדרת נוצות בדומייה מדומה
מיישרת שבבים במצע מנוחה
זמני, משתנה בקביעות
ממשיכה לעופף
בין לבין
חולמת שמיים,
וקצות בהונות מחפשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|