מנגינות חוזרות ונשנות
מחרישות את האוזניים ברפטטיביות החרישית שלהן
כמו צוות גננים מהבית הסמוך
בעוד הם חודרים את החלון האטום ביללות מסור
מנגינות חוזרות ונשנות
גורמות לי להנהן
ולא להבין מילה
לעצום את העיניים ולא למצוא חלקת מרגוע בתוך השחור הזה שכיסה
אותי
לפקוח את העיניים ולא לראות דבר
המון פרטים ונקודות וקווים מסובכים מרכיבים חפצים ויצורים שאני
מנסה לקלוט את תכליתם ללא הועיל
מנגינות חוזרות ונשנות
נטולות תווים
חסרות קול
מספר כימיקלים ועיסות זיכרון
נוזלים אל העצבים שמאחורי עור התוף
עולים על העצבים
עולים על חצי צליל שהיה פעם
תלוש מפה
תלוש משם
מהדהד בכל מקרה
חלש כל-כך שלא ניתן להבין
חלש כל-כך שלא ניתן להתעלם
מעומעם עד כדי טירוף
רק להנהן
רק להנהן
בתקווה שהמחר יבוא וייקח אותו
בתקווה להחזיק מעמד עד מחר.