הייתי בבסיס, בעוד איזו אבטחה.
בסלולרי שעות דיברתי איתה.
הבן זוג שסונג'ר גם הוא לשמירה לא יכל כבר להתאפק,
היא חברה? לא יכול להיות - אפילו לא פגשת אותה?

קראתי איזה סיפרון,
'מקסם שווא' הוא נקרא - סיפור של אהבה.
דווקא למרות השם, הסתיים רומנטי משהו,
זה טבעם של הסיפורים - וודאי לי מחכה סתם עוד אכזבה...

צהריים, ציפורים - איזה יום יפה,
אפילו השמש הגיחה מעל ההר הנוגה.
אני פוסע לי ליד גינת וורדים,
אי אפשר להתעלם מיופיים העדין.

הוורד אני עוזב,
וממשיך לי לדרכי.
דמי אל האדמה מטפטף -
חתך עמוק נחרץ בכף ידי.

במקום אני עומד,
עומד ומתפלא.
איך זה שוורד כה יפה -
יכול לגרום דבר כזה?