שבת,
מטר שלישי
אחר היורה,
ואני יצאתי לברך.
עתותיי בידיי,
המסלול תוביל נפשי,
רוח החירות
נושבת מאזורי הספר
להרחיב סימפונות.
הלא תתהו,
אנשי האספלט הטובים,
אנה מועדות פניי
(לבוש מיטב המחלצות
ותחילתו של חיוך)?
האם מכר ותיק
מצפה לי בסוף דרכי,
או שמא אהובה?
תרחק מחשבתכם
ככל שתוכל,
מטרתי נעלה היא
מכל אלה:
המצוד אחר
השמש.
בצד הדרך
זוג רעים
דוחק מריצות
לערמות עפר.
בברק עיניהם
מרצדות השנים,
די להם במבט.
די לי במבט
הנה היא
חמתי-תמתי,
מבצבצת מקצה קצהו
של רקיע סגריר.
עבים רבים
ושלוחות אור נוגה
מפלסות דרכן ביניהם
לטפוח קלות בלחיי,
לדרדר אותי
לפשוט פנים.
חתלתול מהוסס
אפרפר מפוספ (1)
מסרב להזמנתי
מתכנס בעצמו
על אף החיוך -
אל תיבהל,
גם לי זו היא
הפעם הראשונה.
שלוליות ביכורים
לוכדות מבטה
משובב הנפש
של נערתי הכתומה.
קורצת לי
לרגע קט
ואז שבה ונעלמת
מאחורי המסך הכהה.
ואת,
אף שגמרתי
להרהר בך עם צאתי,
צפה ועולה
במרחב הפרוש
בין שני עצי דקל אורבניים.
ולי אין מנוס
ילדתי האחת
צללה במערב
והשנייה -
הלא תתהו,
אנשי האספלט הטובים?
(1) שנאת חרוזים מקריים |
