ואיך אוכל לספר שאת אינך?
שאהבה אותך הרגה,
לקחה בלי רחמים,
השאירה אותך אצילית ושקטה.

והמוות, מרחף עדיין בעיניי,
אני נזכר במבע עינייך
שאמר את כל הרגע,
היה זה רגע נורא.

מלאכים יורדים ועולים משמיים,
נושקים לנשמתך, מלטפים נשימותייך,
והטעם מתוק מדבש, אך מר כדם,
תופסים את גופך ונותנים לו כנפיים.

ואת עכשיו, מלאך בשמיים,
מביטה בי מלמעלה, רוצה לבוא איתך,
אך עוצרים בי, לא נותנים לי,
אותו מלאך שחור וגדול שאותך לקח.

והנה כוכב נופל, אותו כוכב של ליבנו,
אותו כוכב אהבה שחיבר את נפשותינו,
נלקחת ממני לעד, ומי יודע מתי אשוב לראותך?
כאב מכה, עצב מחכה, ושום דבר כבר לא ישנה.

את עכשיו בעולם האמת, מחכה למשפטך,
מלאכים לבנים, מלאכים שחורים, עוטפים אותך בכנפיהם,
רוצים רק לגעת בגופך,
כאב מכה, עצב מחכה ושום דבר כבר לא ישנה.