תפילותיך נלחשות,
לעבר השמיים,
מצפה לישועה,
שולחת עינייך,
מביטה בתקווה,
ועורב קודר, שחור, גדול,
מביט מעבר לעינייך,
לוקח ממך את כל התקווה שהייתה.

באתי אליך
בליל קיץ, מלא אוויר
שם בהרים,
בינות לעצים,
על הגיא, מסביב לנהר,
נמצאת אהבתנו,
כפרי בוסר בבוסתן,
כעץ הדר שאת ריחו עדיין לא נתן,
שתול על פלגי מים,
זך ורענן, בכל לגימה שנלקחת מחיינו.

וכך מצאתי אותך
מתחת לעץ יושבת,
שערך אסוף בקש
ואת מחללת בחלילך
מנגינה של אהבה,
והרוח נענית לך
ונותנת לצלילים
להגיע רחוק ככל האפשר,
ואת מבטי איני יכול להסיר ממך,
כי את השלום, את האחווה,
את כוחי, את נפשי,
את האהבה, את התקווה.