אני יושב בתוכו, בארון הקטן וצפוף לי בו לפעמים גם מסריח כאן.
מתלבט עדיין אם לצאת ממנו או לא.
מאז שאני קטן אמרו לי "דע ילד, העולם אכזר לפעמים ויש אנשים
מאד לא נחמדים"
אז הנה אני ממשיך לשבת בתוך הארון הקטן צפוף לי וחם.
לפעמים אני רוצה להגיד "יאללה זין על כולם אני מי שאני ושכולם
יתמודדו עם זה" אבל זה קשה.
הכי אני מפחד לפגוע במי שקרוב אליי, בכל זאת המשפחה שלי לא מאד
פתוחה לעניין.
אז אני נשאר לשבת בארון הקטן עכשיו התחלתי להתרגל, אז נכון
שעדיין מסריח כאן ונכון שגם חם וצפוף ונכון שלפעמים אני כבר
רוצה לצאת ממנו מהארון הקטן אבל אני מפחד, מפחד מהעולם האכזר.
אם היה לי יומן זה בוודאי מה שהייתי כותב בו, את זה אני יודע.
אני חייב להשיג יומן, ככה אולי אני אתמודד עם הכל בצורה טובה
יותר.

תאריך: 15/5/04
שעה: 13:21
יומן יקר,
היום קניתי אותך, מבחוץ אתה נראית קצת לא יפה ובגלל זה בחרתי
אותך.
ולא התחרטתי כי מבפנים ראיתי איך כל הדפים הלבנים נקיים
וזוהרים.
אתה בעצם הפוף ממני באיזושהי צורה אבל מצד שני בדיוק כמוני.
אתה נראה לא טוב מבחוץ וכולם לא בוחרים אותך כי חושבים שיודעים
מי אתה, בטוחים שהדפים צהובים ומקומטים אבל מבפנים אתה זוהר
ויפה.
אני לעומת זאת כולם חושבים כשהם רואים אותי שמכירים אותי אבל
בעצם מבפנים אני אדם שונה לגמרי, אני אדם שיושב בתוך הארון
הקטן הצפוף החם והמסריח וזה מה שעושה אותנו שונים לגמרי אבל
דומים.
זה יומן יקר מה שכ"כ עצוב לי שהדבר היחיד שאני מזדהה איתו הוא
יומן מחברת מכוערת עם דפים זוהרים, חפץ דומם.

תאריך: 15/5/04
שעה: 23:08
יומן יקר,
היום אחרי שכתבתי בך הבנתי משהו, הבנתי שלחיים שלי בעצם אין
משמעות.
אני קם בבוקר מעביר את היום הולך לישון וכל יום זה פשוט אותו
הדבר.
אני מרגיש ריק מבפנים.
היום בפעם הראשונה מאז שאני יושב בארון הקטן הצפוף החם והמסריח
שלי עברה בי מחשבת המוות, מחשבת ההתאבדות.
אומרים שהחיים הם מתנה ואני שואל את עצמי "איזה חיים בדיוק?"
כי אני מרגיש ריק, כמו רוח מהלכת, ולא יותר מזה.
אבל התאבדות זה מעשה קיצוני מדי, מזל שאני כותב כאן אולי זה מה
שיגרום לי לא לחשוב על זה.
לילה טוב יומן יקר, לילה טוב...

                                               

הרגשת צמרמורת עוברת בי כרגע.
אני מעבירה את היד על האבן הקרה מרגישה את האותיות החרוטות
ובוכה.
כל מה שנשאר לי זה לבכות.
אני יושבת בוכה וממשיכה ללטף את האבן הקרה ובאותו הזמן לקרוא
את המכתב שהשארת לי.

גל יקרה,
אני יודע שאת בוכה, אני יודע שקשה לך אבל בבקשה תנסי להבין
אותי ולסלוח לי.
ישבתי לי בארון צפוף חם קטן ומסריח, גל היה לי קשה.
עם הריח עוד הסתדרתי וגם עם החום אבל הצפיפות בארון הרגה אותי
גל, היא הרגה אותי.
אחותי הקטנה, המלאך שלי את זאת שמבינה אותי יותר מכולם, תנסי
למרות שזה קשה.
יש לי בקשה קטנה, אם את לא סולחת לי אני אבין אותך אבל אם את
לא סולחת תפסיקי לקרוא את המכתב אין שום דבר שיעניין אותך בו.
אני סוגרת את המכתב בעדינות מנגבת את העיניים מניחה פרח ליד
השם שלך ויושבת על הספסל.
לא מתוק שלי, לשנייה לא חשבתי לא לסלוח, פשוט רציתי להתרחק
מכולם לשבת לבד לדעת מה רצית.
אני ממשיכה לקרוא ומבינה עד כמה אתה מכיר אותי.

הייתה לי תחושה שתמשיכי לקרוא את המכתב.
רציתי שתדעי שאני מעריך אותך על כך מאד.
לאבא בטח יהיה קשה לסלוח לי, יעברו כמה שנים עד שזה יקרה אם
בכלל.
אני מבקש ממך תהיי עדינה איתו, לאבא יותר מכולם יהיה קשה, את
מכירה אותו.
ותעזרי לאמא בבית עד כמה שאת יכולה, ואני יודע שאת יכולה.
תאמיני לי גל ניסיתי.
ניסיתי לחיות בתוך הארון הזה אבל כבר נחנקתי, לא יכולתי לנשום
יותר.
כהוכחה אני רוצה שתכנסי לחדר שלי (בלילה כמובן כי בטח אמא לא
מרשה להכנס אליו) ותמצאי את היומן שלי, תזכרי את הילדות שלנו
וכבר תדעי איפה הוא נמצא.
עכשיו שסיימתי להסביר את עצמי עד כמה שאני יכול אני מבקש ממך
לא לשכוח אותי, תבואי לבקר אותי.
אני לא אהיה כ"כ רחוק, ובבנק שלי סידרתי שתוכלי להוציא את הכסף
שלי, יש שם די הרבה.
אני מבקש ממך לנסוע כל שבוע ביום חמישי בחמש, השעה שלנו יחד
מאז שאנחנו קטנים, לבקר אותי זו נסיעה באוטובוס 1 בלבד קו 4 זה
לא עולה הרבה והבנק שלי יכסה את זה.
כשתתחתני אני מבקש ממך לקנות את שמלת הכלה שלך מהכסף שלי, ואם
ישאר עוד כסף עד להריון הראשון שלך אני מבקש שתקחי אותו אל
חשבון הבנק שלך.
אז אני אפגוש אותך ביום חמישי בחמש
אוהב אותך הכי שיש
אייל שסוף-סוף יצא מהארון הקטן, הצפוף, החם והמסריח.

אני מסיימת לקרוא את הדברים שלך ומחייכת, איך גם כשאתה כבר לא
כאן אתה דואג לי אחי היקר.
התיישבתי ליד הקבר שלך, מלטפת את האבן הקרה ומנקה אותה.
אני שולחת לך נשיקות אחי היקר, ניפגש ביום חמישי בשעה חמש.
אוהבת אותך גל שיודעת שאחיה אייל שסוף-סוף יצא מהארון הקטן,
הצפוף, החם והמסריח במקום טוב יותר.