ובחלומי ראיתי אותך עומדת כך מעליה, פנייך הנבוכות את סודך
מסתירות...
ובחלומי ראיתי אותה דוממת, פניה, כפני בובה, מביעות את שלוותה
בדממה...
ובחלומי מיהרתי וביקשתי להחיות אותה...
הנשמה מפה לפה...
עיסוי ללב הרך...
והיא דוממת נותרת...
ובחלומי זעק אלייך קול כואב:
"הרצחת וגם המשכת?!"
והקול הכואב ממשיך וקורא:
"עין תחת עין ושן תחת שן."
התעוררתי מזיעה, מבולבלת...
לא יודעת...
לא מבינה...
לא רוצה לדעת.
ויום אחד עבר,
צילצול הטלפון נשמע מאיים...
החדשות לא נעימות...
"היא בבית-חולים, מאושפזת להסתכלות,
יש חשדות...
לזעזוע-מוח קל...
זה יעבור, מחר ישחררו אותה."
ועוד יום עבר...
ושוב הטלפון מצלצל:
"משעמם לי, אני לבד, כולם איתה בבית-חולים,
שלחו אותה לבדיקות, רוצים להפריך חששות."
וכעבור שעתיים...
שוב צילצול טלפון...
"היא בבדיקה...
המתח נורא...
אומרים משהו בקרום-המוח...
אומרים התפתחות בגזע-המוח..."
ועוד שעתיים...
ועוד צילצול מאיים...
הקול מדמעות נחנק...
"בגזע-המוח...
יש גידול..."
והם שם, מתמודדים עם הכל, קרוב על-יד...
ואני פה...
כותבת...
מתבוננת בעבר...
לומדת ומשננת בכאב...
"עין תחת עין ושן תחת שן."
ואני פה...
שואלת...
ומה אם סלח ליבי על החטא?
הנח לחייהם של ילדים רכים...
הנח להם לחיות מאושרים. |