רוח קדים צורבת
נושבת ממדבריות ערב
נושאת בקרבה מיליוני ריבוא גרגרי חול
מייבשת את חלל הפה
מערפלת את הראות
ממלאה את הגוף בתחושת לאות
וצובעת שמיים בגוון זהוב חד-גוני

וההרים הנישאים סביב
חפים מכל צמחייה
מצטרפים אף הם
במחול של אור וצל
בין בהק סלעי גיר לבנים
לחום הלס של אדמת טרשים מדברית
צובעים את הנוף בחום משמים

ומבין אדי החום הנישאים
מתעתעים עין רואה
צלם דמות הולך, קרב
בדרכו משומקום למקום אחר

בהליכה מונוטונית
של הכול בר חלוף
אך הכול יישאר כאן
עד לאין סוף
מתקדמת, קרבה לאיטה
עד להפיכתה לזהות ברורה

בת מדבר בשחורים עטויה
כפאטה מורגאנה עולה
רעלה מכסה פניה
רק עיניה ניבטות הימנה
מבט חטוף מצטלב כחוקר
ומייד מושפל מטה, כלא היה

פוסעים להם שני הלכים
במסלולים נעלמים
אשר שמיים הועידום
להיות שם באותו הזמן
לחטף, ונעלם
והמדבר נדם


צאר