ע.ז. אל / פסיעות |
אוספת בעיניה צדפי אהבתה
הגדועים.
מחליקה על פני המים
דמעות של אהבה
הפזורות בה בחרטה רבה.
לוטפת את לחייה
מזיו הלחות האחרונה
בוכיה בדרכה, רועדת.
יושבת לצד קונכיה בודדה
שנפלטה מהתהום הנסתר
לוחשת לה סודה האסור
וממשיכה בדרכה
לספוג עצבות רגעיה
מהים שלא נגמר...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|