[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היתום

  פתח דבר היה מות האב.

  בלא הכרה שקע למחשכים בטרם הצליח להכיר את בנו. הדבר פגע
בבן שהיה גדול בשנים וצעיר ברוחו.
בן יחיד שמעולם לא עמד במפגעי חיים לפני כן, לא שלט עוד ברוחו
וביקש למות ביום מות אביו. ביקש ותו-לא. השתרע בעווית על
המיטה, והתפתל כאילו מכאובים עזים תקפוהו. ייסורים רבים הדירו
שינה מעיניו לילות רבים, ובהזיותיו עבר סיוטים כבדים על צורות
המוות השונות, ובכל אחת מהן ראה את אביו. ראה, צעק והתעורר.

  באחת מהן הוא לא צעק, אלא המשיך ובהה בדמות האב, הילה זוהרת
מסביב לה, לפתע מתוך קירות חדרו הקטן, שמע את קולו של אביו
בוקע מהן ואומר לו:
"זה שבוע שגופי קבור אי שם בפינת הכפר. זה שבוע שאין רוחי
מפעפעת בגופי. זה שבוע שאתם חיים ללא השגחה עליונה שלי. אתה לי
בן יחיד שלא הצלחתי להכיר בסוף ימי. עשה את אשר אצווך... במשפט
אחד אומר: "שים ראשך על כתפיך, פקח את עיניך ובשכלך הישר השגח
על אמך לבל תסבול."

  האב פנה להעלם, הבן צעק והתעורר. הצוואה הלא-כתובה הדהדה
במוחו וחרתה רישום עמוק בזיכרונותיו...
מאותו רגע לא נרדם ועד אור הבוקר ישב ותכנן את צעדיו הבאים כדי
להביא לאושרה של אמו.
יותר לא פקד אותו אביו בהזיות והשינה הטובה שבה אליו.

  כעבור שלושה חודשים גילח את זקנו וקצץ את שערות ראשו. הימים
שבו למסלולם אך בהעדר האב. זאת חש הבן בכל יום כאשר היה שב
הביתה מעבודתו, מנשק לאמו שתיים. אחת לה ואחת לשם אביו.
  לראשונה שאלה אותו אמו: "מדוע שתיים במצח?"
 השיב: "אחת לך, אימא, ואחת לאבא שהלך."
  דמעות זלגו מעיניה בבכי חרישי כשראשו חבוק בזרועותיה. הכאב
חדר ללבו ואף הוא החל בוכה.

 אמרה האם בלבה: "אצבור את נשיקות בעלי, וכשאלך לעולמי,  אראה
אותו שם ואתן לו אותן".
 
ביתם גדל המידות היה מלא אווירת מסתורין בריקנותו. פחד עז היה
מרעיד את גוף האם, שעה שנכנסת היא לחדרה. הייתה תוקעת מבטה
במיטה עליה נפטר בעלה ובדמיונה היו עוברים מראות מזעזעים עד
אשר הייתה פולטת עצמה בפחד מהחדר. היא העבירה את המיטה לחדר
הבן בחושבה שמיטה זו היא המביאה מחזות דמיוניות בראשה המעבירות
פחד לליבה. אך בטעות מקור ההעברה. העבירה את מיטתה לחדר הבן
וקבעה שם את מקומה. כוח סמוי היה מושך את האם לחדר המת
האפלולי, משאירה תקועה שם באורת דיכאון במשך דקות ספורות. לאחר
מכן היה פולט אותה החוצה בבעתה.

  באחד הלילות כשאותו כוח סמוי משכה לחדר, ראתה את דמות בעלה
ניצב על מיטתו ודומם מביט בה. היא נאלמה דום במקומה, בלא יכולת
לזוז. דמות הבעל העבירה בגופה אותו שיתוק המונע מרצונות בריחה
את היכולת לפעול.

  האסון קרה כאשר התעורר הבן משנתו וראה שמיטת אמו ריקה.
בחרדה זינק ממשכבו ואץ לחפש אחריה. בראותו אותה ניצבת כנציב  
מלח בפתח   החדר, הושיט את ידו ונגע בכתפה. הפחד היה עז כל כך
עד שהשבץ  תקפה באותו רגע ובקול גניחה חנוק נפלה ארצה בלא רוח
חיים. נפילתה זעזעה קשות את הבן ובכוחות עליון רץ לבית השכן.
כדקה וחצי עברו עד שפתחו את הדלת למשמע נקישותיו החזקות. בלא
אומר והסבר רץ  לעבר הטלפון חייג למשטרה וצעק: "הרגתי את
אמי....הרגתי את אמי..."
הוא נפל ארצה מחוסר הכרה.

  השכנים, בשומעם את הצהרתו רצו בחיפזון לביתו. בעוד האחד
קורא לאמבולנס, טיפל השני בגופת האם.

  למשמע הצפירות סרו כל המכשולים מדרכו של האמבולנס. במהירות
מסחררת נסע עד למקום האסון. בחריקה צורמנית עצר הנהג את רכבו,
קפץ הוא ושני עוזריו הנושאים אלונקה ובריצה נכנסו לבית. בשומעם
על איבוד ההכרה של הבן, הוציאו אלונקה שניה והעלו אף אותו.
בעוד האחד מנסה להשיב את רוחו של הבן ללא הצלחה, פנה האמבולנס
בצפירותיו לעבר בית החולים.

  לאחר בדיקת האם קבע הרופא את מותה.
רופא שני החל מטפל בבן, מאמצים רבים השקיע כדי להשיב את רוחו.
כעבור דקות אחדות שב לבו לפעום והרופא נשם לרווחה.

  ימים מלאים שכב הבן בבית החולים בלא הבחנה בין ימינו
לשמאלו. עוד חודש עבר עד ששב להכרתו המלאה. השאלה הראשונה
שיצאה מפיו במלוא ההכרה הייתה:
"מה אני עושה כאן."
  - "תנוח...תנוח". הרגיעה אותו האחות.
  - "אני במנוחה מלאה, ספרי לי", צעק ברתחה.
  - "אתה חולה". השיבה האחות.
  - "אינני חולה!" - אמר בתוקפנות - "ספרי לי, כיצד הגעתי
הנה?"
  הסיפור שקלח מפיה ושיחזר את המקרה השיב את הבן לטשטוש
חושים. מבוהלת הזעיקה האחות את הרופא, ונשאר עוד שבוע לטיפול
אחרון.
  הוא שב לכפרו בודד וגלמוד, שב הוא לריקנות מוחלטת. הדממה
שקידמה את פניו בהיכנסו לביתו מרטה את עצביו. הוא תקע מבטו
בפתח החדר הקדוש, בו נפטרו לעולמם שתי הנפשות הקרובות אליו
ביותר, הוריו.
בכי עצור בקע מגרונו כאשר חש את הבדידות הנוראה השלטת בבית
ובנפשו. הדממה השוררת בבית דקרה את גופו והוא רעד בפחד רב.

  קשה היה לו להישאר בבית זה ועל כן נשא רגליו וכל עוד רוחו
בו נדד ממקום למקום, מחדר לחדר בלא יכולת לקבוע לו משכן במקום
אחד. יצר הנדידה תקף אותו לעתים קרובות ולא היה נשאר במקום אחד
יותר מחדשים אחדים.
  מי יודע, אולי אף בקרבתך שכר לו חדר או דירה. ואולי הוא
עדיין שוכן שם... זאת אני לא אדע אבל אתה...?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אך מהו המקור?
מהי הסיבה
הראשונית? אלהים
אינו אלא כינוי
לסיבה חיצונית
הפטורה מהסבר או
מסיבה שתלד
אותה. אלהים אם
כן, הוא
התחמקות
מתשובה."

מתוך
"הפילוסופיה
בלתי גמורה של
העכברים" של 'של
ברמן'
(אחלה ספר)


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/11/01 12:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלי אבימזר עוזרי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה