היהודי הקירח נראה כאורח בבר האפל.מלצרית חמוצה מגישה לשולחן
את המשקה הטפל.האור העמום מהבהב כרדום על פינת הפסנתר שם
מתיישב לנגן כושי אילם חצי מת חצי ער.
הצלילים הרכים נוגעים לא נוגעים מנסים לאתר
אוזן אחת קשובה אף מעט לשירם הקודר.
וברגע אחד אור דק ניצת מתחיל מתעורר
היהודי הקירח עומד על רגליו, אומץ אוזר, את המלצרית הוא תופס
כמעט מרחף, מתחילים הם לרקוד והלחן סוחף.
צעדים משתלבים, מבטים מצטלבים,
עוד רגע שניהם מן הרצפה נפרדים.
הכושי קם מכסאו חולצתו קצת פתוחה מזיע כולו,
פותח את פיו ומרעים בקולו:
"אין אתמול, אין מחר, רק הרגע נשאר,
עוד קצת וכולנו נהיה לעפר".
והזוג במרכז לא רואים, לא שומעים,
במקצב מיוחד משלהם הם נעים,
כשמסביבם התמונה מתחילה להתפורר,
קורסת תפאורה ושקט שורר,
הפסנתר הישן לא נשמע כבר בכלל,
והכושי מקיש תווים ריקים לחלל.
עוד קצת והנה מגיע הסוף,
והם לא ייתנו לרגע לחלוף.