פרחים ורודים וסגולים וציפורניים ארוכות וגדולות,
ושמים אפורים כמו הזריחות בכפר,
והעיניים, נהפכות סגולות-אדומות, וחולמות מתנפצים לתוך
מציאות.
ת ת ע ו ר ר י ילדה. תתעוררי מהחולמות שלך, את יודעת, הם רק
חלומות.


נשארים ערים עד הבוקר, כאילו מחפשים משמעויות, כאילו מחפשים
אהבה...
אבודים, נאבדים, מתאבדים, רק.. בואו ביחד, אני לא רוצה בניפרד.

הלבד הזה אף-פעם לא באמת נגמר.
אז, בואו נשאר עוד קצת אנחנו, בואו לא נגדול ובואו לא נתפתח,
בואו נשאיר את הדקה במקומה ולא נזוז, נקפא לשנים, אבל נהיה
יחד.
נשאר באותה הדקה, המאושרת-עצובה... רק אנחנו, באותו המקום,
באותו הזמן. נדע הכל אחד על השני, בלי שקרים, בלי סודות, בלי
פצעים
רק אנחנו. כפי שהיינו אמורים להיות, טהורים.